פרשת בהעלותך, כמו ספר במדבר כולו, משקפים את תלאות ה'מדבר' וצרותיו. לאחר המעמד הנשגב של יציאת מצרים, התרוננות הנפש בקריעת ים סוף ושמחת הנשמה בשירת
מעשה באדם שנכנס לבית מדרשו של רבי מרדכי הכהן, איש ירושלים, בעת התפילה. שהה כמה ששהה, פשט את ידו וקיבל נדבה הגונה. משיצא, לחש מישהו
הפסוק האחרון בפרק כו' נראה כחותם מסגרת שראשיתה בראש פרשת בהר: "אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד
אחד הכשלים הניצבים לפתחו של כל לימוד, ולימוד תורה בכלל זה, הוא השגרה. החזרה השנתית על פרשיות התורה, הופכת פרשיות רבות לטקסטים מוכרים, שכל אחד
מוכרים הם ספרי 'עשה זאת בעצמך': מקצתם מבקש לשפר את חיינו, להדריכנו כיצד לנצל טוב יותר את כישורינו, לתכנן את עתידנו. אנו רוצים לדעת כיצד
הכל הולך אחר החיתום. במשך שבעת ימי הפסח, חוֶוה אדם מישראל את תהליך הגאולה. תהליך אטי, ממושך, מיוסר. בימים הראשונים נתון העבד המשוחרר בהלם היציאה
חודש הימים שבין פורים לפסח מהווה זמן מתאים להרהר במשמעותם של החופש והחירות בעולמה של יהדות. למרות נס ההצלה הגדול של פורים, ידעו חכמים היטב
בפרשת שמיני נמצאת אחת הפרשיות הטראגיות בתורה כולה. מתואר בה מותם של שני נסיכי כהונה, בני אהרן הצעירים, נדב ואביהוא, במהלך שירותם בעבודת הקודש במשכן.
אחד המסרים הגדולים שחבויים בפרשיות הקורבנות הוא שלכל אדם, יהא אשר יהא, יש חלק בנחלת ה' ובעבודת הקודש. בניגוד לתרבויות ודתות אחרות, שבהן רק אנשים
גם משה רבנו, העניו מכל האדם, שהקדיש את כל חייו למען הצלת עמו, ועבר עמו מסע תלאות במדבר, לא נוקה מחשד. הלשונות הרעות ומהלכי הרכיל
