כל המאמרים במדור כי תשא

במוקדה של פרשת העגל ניצבת קריאתו של הקב"ה: "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" (לג, יט). "חן" זה ניתן להתפרש הן על דרך

אחד התיאורים הנשגבים ביותר, תיאור הנפלא מהשגת בני אנוש, מצוי בפרשתנו, בשיח שבין משה רבינו לקב"ה. אגב מחילתו של הקב"ה על חטאי ישראל, מתעורר רצון

עומדים אנו בסיומו של חג הפורים. חג עתיר הזדמנויות של הסוואה וגילוי. פרשת השבוע, "כי תישא", מזמנת לנו מסר רלבנטי מתמיד, כמו גם הצצה אל

משה רבנו ירד מהר סיני עם הלוחות השניים בתום ארבעים יום וארבעים לילה, והוא נחשף לתופעה ייחודית: "וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת

תיאור הכיתוב על הלוחות שמשה קיבל מהקב"ה בהר סיני הוא: "שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱ-לֹהִים" (שמות לא'). נשאלת השאלה: איך ניתן לתאר

"אמור לי כיצד נראית השבת שלך", כתב פעם דודי הרב פינחס פלאי עליו השלום, "ואוֹמַר לך מי אתה". פני הדור כפני השבת שלו. דור דור

לבקשת משה- "הַרְאֵנִי נָא אֶת־כְּבֹדֶֽךָ", משיב הקב"ה תשובה בעלת שני חלקים עיקריים. חלק ראשון- "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת־פָּנָי כִּי לֹֽא־יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָֽי". חלק שני– "הִנֵּה