כל המאמרים במדור ויקהל-פקודי

לאנשים החיים היום במדינת ישראל וגם מחוצה לה שמה של המדינה ברור ומובן מאליו. ואולם, לא כך היו פני הדברים בחודשים שקדמו להקמתה. בחירת השם

מנהיג צריך להקהיל את כלל ישראל ולא רק את עדתו. לשם שמיים, ולא לשם כוחו מעטים בתנ"ך מקהילים: משה, קרח, דוד ורחבעם. קרח מקהיל את

המבנה הציבורי הראשון של העם היהודי עומד בשעה טובה על תילו ועומד להיחנך ולשמש כמרכז רוחני לעם, מקום בו תהא השכינה שורה. כולם נרתמו למשימה

פניית משה לבני ישראל בפרשתנו 'ויקהל': "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל", מלמדת, לדברי חז"ל, שלא די בכך שמנהיג יהיה ראוי בעיני ה', עליו להיות גם

שליחי ציבור צריכים לא רק לעשות צדק אלא חובתם גם להראות לציבור שהם עושים צדק במהלך המחלוקת הנוראית של קורח ועדתו מואשם משה בחוסר יושר

הדיאלוג בין ההנהגה והעם צריך תמיד להתחיל מנקודת מוצא של אימון ושל העצמה פרשת ויקהל מונה את התרומות הניתנות למשכן לאחר שמשה הוציא קול קורא

חכמת לב קשורה במקומות עמוקים שמביאים אותנו לאמונה פנימית חזקה בפרשת ויקהל, חוזרים וממנים את בצלאל לבניית המשכן. מה היה ייחודי בדמותו של בצלאל? לפי

ארבע וחצי פרשיות מקדישה התורה להקמת המשכן, והיא יורדת בהן לפרטי פרטים, לא רק בציווי אלא גם בעשייה. וכל המאמץ הגדול הזה הוא כדי להכשיר

בפרשת פקודי כותבת התורה שיש לעשות מעיל שכולו תכלת: "וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפֹ֖ד מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּלִ֖יל תְּכֵֽלֶת". בעקבות כך נעסוק השבוע בדיני התכלת בציצית, ובמחלוקת האם

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" [פרשת החודש – שמות יב' ג]. פרשני התורה התקשו בכוונת הכתוב 'לכם'. למה רק לכם?