כל המאמרים במדור ויקרא

התורה מחייבת אותנו לתת לנושאי תפקידים בעם ישראל את מלוא הכבוד, לא רק לממלאי תפקידים רוחניים אלא גם לתפקידים שלטוניים. על המלך נאמר [קידושין לב

  הקרבת קורבנות היא חלק בסיסי מהתפיסה הדתית. מעניין שכבר בתרבויות הקדומות ביותר, בכל רחבי העולם, נהגו להקריב קורבנות לאלים. הדבר מעיד על כך שלא 

אחד הנושאים שעוררו את סקרנותם של חוקרים ומדענים רבים מתחומי ידע שונים היה הקשר שבין מזג האוויר למנטליות, לטמפרמנט, ולמצב הרוח של האדם. החוקרים ניסו

בימי בית המקדש השלישי, מנבא יחזקאל הנביא- תתחדש העלייה לרגל. ובבוא העם למקדש, לדרוש את ה', יצטרף הנשיא אל ההמון במסלול הליכתו, ויִכּנֵס ויצא עִמו

על ענוותנותו של משה רבנו לומדים גם מן הפסוק: " וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר". רש"י על אתר: "' ויקרא אל משה'

שני סוגים של מנהיגים שעלולים לשגות ולחטוא מוזכרים בפרשת ויקרא. האחד הוא המנהיג הדתי-רוחני, הכהן הגדול, והאחר הוא המנהיג הפוליטי-מדיני, הנשיא. בניסוח הדברים ישנו הבדל

בני ישראל נצטוו על הקרבת קרבנות מן החי בצורה סלקטיבית. מותר להקריב קרבנות מן החי המוגדרים ככשרים בלבד, וגם מתוך אלה, רק חלק מהבהמות, רק

העילה הראשונה להבאת קרבן היא המצווה להעיד. התורה מחייבת את מי שיודע עדות בדבר מה להגידה. וזה לשון הכתוב: "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה

"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'" חומש ויקרא, ספר הקורבנות, פותח בפירוט סוגי הקורבנות השונים. מה שמייחד אותם היא הסיומת: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'", החוזרת ארבע פעמים