מי יאכילנו בשר
בבואנו לברר מהו מותר האדם מן הבהמה אנו מציינים בדרך כלל את הדברים הנמצאים באדם שאינם מצויים בבעלי החיים כמו השכל, הרגש הדמיון וכדומה, אבל
בבואנו לברר מהו מותר האדם מן הבהמה אנו מציינים בדרך כלל את הדברים הנמצאים באדם שאינם מצויים בבעלי החיים כמו השכל, הרגש הדמיון וכדומה, אבל
להיכן נעלם גרשום בן משה? איתן פינקלשטיין, דוקטורנט לתנ"ך, המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן (כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי

בפרשיות נשא ובהעלותך מפנות את הזרקורים לדמותו של אהרן הכהן. בפרשה הקודמת, הוא ובניו מצווים לברך את בני ישראל בברכת הכוהנים, ברכה שתוכה רצוף אהבה.

בפרשתנו מדבר משה רבינו על לבו של יתרו חותנו, ומנסה לשכנעו ללכת עם ישראל בדרכם אל הארץ המובטחת. בין הפצרותיו נמצא הטיעון המופיע בראש הרשימה:
הפרשיה הראשונה בפרשת בהעלותך, העוסקת במעשה המנורה ובהעלאת נרותיה, נראית לכאורה מיותרת לחלוטין: מעשה המנורה מפורט כבר בפרשת תרומה, ואין כאן שום חידוש על הנאמר

פרשת בהעלותך, כמו ספר במדבר כולו, משקפים את תלאות ה'מדבר' וצרותיו. לאחר המעמד הנשגב של יציאת מצרים, התרוננות הנפש בקריעת ים סוף ושמחת הנשמה בשירת
הרב אהרון בק ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון קברות התאווה. האספסוף מתאווים לבשר, וסוחפים איתם גם את בני ישראל. העם בוכה למשפחותיו. משה רבינו שומע
דברי חז"ל על פרשת עגלה ערופה כי היכולת לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה" אינה מובנת מאליה, צריכים להיות נר לרגלינו בשעה שאנו באים

"שמעיה אומר: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתוודע לרשות" (אבות א, י). כרבות ממשניותיה של מסכת אבות, אף משנה זו מורכבת משלוש צלעות.
מיד עם תחילת המסע לארץ ישראל המתואר בפרשתנו החלו הקיטורים: "ויהי העם כמתאוננים רע בעיני ד'". פרשנים כבר שמו לבם ל"כף" הדמיון – העם הלוא