האתגר שאחרי חג השבועות
חג השבועות מאחורינו, ואיתו נחתם רצף חגי האביב האינטנסיבי. כעת אנו נכנסים רשמית אל תקופה ממושכת ונטולת חגים, שתימשך עד לתקיעת השופר של ימי הסליחות
חג השבועות מאחורינו, ואיתו נחתם רצף חגי האביב האינטנסיבי. כעת אנו נכנסים רשמית אל תקופה ממושכת ונטולת חגים, שתימשך עד לתקיעת השופר של ימי הסליחות
פרשת בהעלותך היא אולי הפרשה האנושית ביותר בתורה. לא סיפורי ניסים גדולים בלבד, לא התגלויות אדירות בלבד, אלא בני אדם עייפים, מתלוננים, חוששים, מתווכחים על
שאלה: חיילים נוסעים באוטובוס בדרכם לפעילות מבצעית – האם עליהם להקפיד להתפלל לכיוון ירושלים? כיצד ינהג חייל שנמצא בכלי שיט בלב ים, בטיסה ארוכה או
משה קורֵס בפרשה שלנו. זהו השפל הרגשי הקשה ביותר הפוקד אותו בכל שנות מנהיגותו. שמעו את דבריו אל ה': לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ? וְלָמָּה לֹא מָצָתִי
באחת מסדנאות הכתיבה שבהן השתתפתי, התבקשנו לכתוב סיפור קצר בן עמוד אחד. ישבתי, טרחתי, מחקתי, ניסחתי מחדש, עד שנולד טקסט שהרגשתי שלם איתו. ואז ביקשה

שותפות בעיצוב הדור הבא, בכינונו הרוחני המוסרי והאנושי, בחיבור לשלשלת מסירת התורה, בהכשרתו לחיים משמעותיים, בתיקון פני החברה, בהעצמת שמחתו ואושרו, ועוד ועוד – היא

"בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם של בני ישראל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן". לאחר קבלת התורה ומעמד הר סיני, ועוד לפני חטא המרגלים, בשעה שהתוכנית

אנו מוצפים בשיח ובמלל אינסופי, בפרט על המצב – מה יהיה? אם יהיה? מתי יהיה? נדמה שעומס הדיבור מסווה את העובדה הפשוטה שאיננו יודעים, שולטים

שאלה: חייל או חיילת היוצאים מבעוד יום לפעילות מבצעית, שתימשך כל הלילה – האם ידליקו נרות שבת קודם היציאה מהבסיס? כיצד ינהג חייל הנדרש לצאת

המן הוא תופעה ניסית מדהימה. על אף זאת, התעוררה טרוניה ונאמר (במדבר פרק יא, ד'-ה'): "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, וישובו ויבכו גם בני ישראל.