אהרן הכהן נצטווה להדליק את הנרות שבמשכן בשפה ייחודית: "… בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח'). ביטוי זה מופיע
מצוות החצוצרות שבפרשה מהווה מפתח להבנת אסטרטגית הקיום הלאומית של היהדות, בשגרה ובשעת מלחמה. "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם
פרשתנו חותמת באירוע ייחודי ומרגש. מרים דיברה אודות אחיה לשון הרע, לקתה בצרעת ונאלצה להתבודד מחוץ למחנה במשך שבעת ימים. משה התפלל על מרים, וכל
בפרשה שלנו עולה השאלה: האמנם צריך מקור האור של העולם כולו, יוצר אור ובורא חושך, לנרות שמדליקים עבורו בני האדם? או בלשונו של המדרש (תנחומא
האם מאבקי נגד הצליחו לשנות את עמדת הצד השני? יש למאבקי נגד הישגים רבים. לעתים גובר הכוח החזק של הפועלים כנגד עמדה מסוימת, והם מצליחים
המשברים הקשים של 'המתאוננים' ו'קברות התאווה' מאתגרים את מנהיגותו היחידנית של משה. בעיצומו של המשבר פונה משה רבנו לקב"ה: "… למה הרעות לעבדך?! ולמה לא
בפרשת השבוע מתארת התורה את המסע הראשון של בני ישראל ממדבר סיני בדרכם לארץ. יחד עם ההערכות לקראת הכניסה לארץ מתוארת החולשה הגדולה שפוקדת את
התורה מתארת את המן: "וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו". לפי רש"י: "הטל יורד על הארץ והמן יורד עליו, וחוזר ויורד טל עליו
עם תום ימי השבועות, אני מבקש לשתף במעשה שיש בו קורטוב של קנאה. בבית הכנסת 'הרגיל' מנסים להמציא בכל שנה את תיקון שבועות מחדש. עיון
אתם מכירים את האמהות האלו, שכבר מיצו את האימהות עד קצות הציפורניים? אלו שהן כבר כל כך מותשות שבלילה הן מקוות שהייתה להן מכונת זמן
