כל המאמרים במדור בלק

בפרק ה' בשמואל ב'- אחרי שבע שנים בהן דוד מולך על שבט יהודה, העם מתאחד סביבו כמלך של כל ישראל. כאן דוד מקבל החלטה לקבוע

דווקא מבלעם שמענו שבחים גדולים לעם ישראל: "'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל' [כד, ה]. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אַתָּה לָמֵד מָה

שתי סיטואציות דומות, במרחק של 40 שנה, מציבות פער בדרך תגובתו של משה. בראשית הדרך, בחטא העגל, פעל משה בנחישות בלתי מתפשרת – בשבירת הלוחות

בלעם שפיקח היה – מה ראה לשטות זו? שאלה זו שאלו חז"ל על קורח, והם ענו: "עינו הטעתו". שאלתנו על בלעם אף חזקה יותר, שכן

בפרשת בלק נחשפת לעינינו דרמה גדולה. ניסיון נואש של בלק מלך מואב לייצר קואליציה בינלאומית, מבוססת שכר והטבות, כדי להפעיל נשק תודעתי-פסיכולוגי – קללה –

הפסוק החותם את הפטרת פרשת בלק לקוח מדבריו של הנביא מיכה, שחי בתקופת בית ראשון, בממלכת יהודה ובממלכת ישראל, בסביבות השנים 720-690 לפני הספירה, זה

פרשת בלק היא אחת הפרשות החריגות והמרתקות בתורה. שלא כמו פרשות אחרות, שבהן העימות מתנהל בתוך עם ישראל, כאן המבט יוצא החוצה: אל בלק מלך

"ויאמר מואב אל זקני מדין. מה טיבם של זקני מדין כאן? שהיו רואים את ישראל נוצחין שלא כדרך הארץ. אמרו: מנהיג שלהם במדין נתגדל, נדע

המילון שבידי מגדיר "אֶפִּיפַניה" כ"התגלות פתאומית של מהותו או משמעותו של דבר מה; הבנה או תפיסה של מציאות באמצעות אבחנה אינטואיטיבית פתאומית". אספר פה על

בחמש קם בלעם וחבש את אתונו. לא היו לו חסרים סימנים לעצור. בלילה הקודם שמע במפורש: "לא תלך עמהם". הוא יודע מהי התשובה, יודע מהו