כל המאמרים במדור עקב

לאחר שמשה רבינו מגלה לעם ישראל 'מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ' [דברים י יב], הוא מוסיף עוד ציווי כפול – 'וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם

פרשתנו פותחת בפסוק "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה". אם משמעות המילה "עקב" בפרשה היא "אם", דהיינו הבעת תנאי, למה לא לכתוב בפסוק את המילה

בעולמה של מורשת ישראל הכירו בחשיבות השֵם כמעשה מהותי, לא רק טכני-שימושי, למן ימי בראשית. המקרא רצוף מדרשי שֵמות המבקשים ליתן טעם בשמו של אדם.

"כִּי ד' אֱ-להֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טובָה". בויקיפדיה מגדירים את המונח 'טוב' כך- "טוב הוא דבר או מצב רצוי, מהנה, נחשק או כזה המוגדר כעדיף מבחינה

"ארבעים שנה הלכנו במדבר", סיפר לי אחד מאנשי הדור ההוא, "המסע היה קשה, רווי חששות ופחדים ומלא במשברים. ארבעים שנה לא הולכים ברגל, אבל אנחנו

  כאשר אנו באים לקבל החלטות חשובות בחיינו, וכל שכן לבחור את מסלול חיינו עצמם, יש שני גורמים מרכזיים שעלינו לקחת בחשבון: האמת והטוב. כולנו

פסוקי הפרשה מעוררים תמיהה וקושי: תמורת שמירת משפטיו ה' מבטיח חיי ברכה ושפע: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ