ירושלים, אורו של עולם, מושכת אליה תיירים מכל העולם, מתוכם אחוז מסוים לוקה ב"סינדרום ירושלים", תופעה מרתקת בה אותם אנשים מאבדים את שפיותם בירושלים וסוברים
אנחנו חיים יותר, ויותר טוב. המבוגרים של היום פעילים, צעירים ובריאים יותר מבעבר, ובכל עשור מתווספות בממוצע כ-3 שנות חיים, כשישראל ממוקמת בעשירייה השניה של
לישראלים חשוב שיהיה שפע של מזון, ואולי, בגלל ההיסטוריה היהודית, מרגישים שתמיד טוב לרכוש יותר, שיהיה. אבל, בסופו של יום, כל משפחה משליכה לפח מזון
"מה יהיה עם מדינת ישראל? אני מאמין בתהליכי עומק ארוכים, אני מאמין בנוער שלנו, אני מאמין בעם שלנו. מדינת ישראל היא התגשמות חלומם של דורות
בכל שנה ביום הזיכרון אנחנו עומדים בצפירה. הילדים חוזרים מבית הספר עם מדבקות דם המכבים על חולצותיהם הלבנות לאחר שהיו בטקס בית-ספרי בו שמעו שוב
החיטה המסורתית, שגדלה פה, בישראל, מאז ומעולם, ותועדה בסיפורי התנ"ך ובסוגיות המשנה והגמרא- נכחדה לפני 100 שנים בלבד. בבנק הגנים הישראלי במכון הוולקני משמרים אותה,
בחג הפסח בו אנו חוגגים את היותנו בני חורין, חשוב שנזכור שיש נשים רבות שחירותן, זכות כה בסיסית ומובנת מאליה, נלקחה מהן ע"י בעליהן, המסרבים
הערכה: כ-5,000 בני אדם בישראל מתים מידי שנה בגלל רשלנות רפואית. נו, באמת, מה כבר אפשר לדרוש מרופא שעובד רצוף 36 שעות? בעשור האחרון הוקמו
הבשורה הטובה: יותר חוקים, למשל בתחומי העבודה, מתקנים עיוותים ומשפרים את מצב הנשים. חצי הכוס הריקה: היישום והאכיפה בשטח– לוקים בחסר. לרגל "יום האשה הבינלאומי"
מכתב שהגיע לבתיהן של משפחות רבות מהמגזר הסרוג ערב חג הפורים, השבית את שמחת החג לילדים ולהוריהם. במכתב התבשרו שלא התקבלו למוסד החינוכי אליו נרשמו
