כל המאמרים במדור כי תבוא

חודש אלול הוא זמן של חשבון נפש אישי ולאומי גם יחד. אחד התחומים בהם נדרש חשבון נפש לאומי, לנוכח האסון הכבד של שמחת תורה תשפ"ד,

אפיונה המרכזי של פרשת כי תבוא, עיקרה ראשה ורובה, הוא פסוקי הברכה והקללה.  בתוך שלל פסוקים אלה, תופשים מקום מרחבים גיאוגרפיים שונים: "ארץ", "עיר", "שדה",

בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, הלכו לעולמם שני אבותיה של הציונות הדתית, שני ענקי הרוח: הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ

פרשת כי תבוא פותחת בתמונה מרגשת: החקלאי, לאחר חודשים של עבודה בשדה, אוסף את ראשית הפירות, מניחם בטנא, עולה לירושלים, ומוסר אותם לכהן תוך הצהרה

משה אומר לבני ישראל (דברים כ"ו, יח-יט) "ה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה … ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת".

ברשימה הקודמת הזכרנו את התפיסה המתפתחת של א-לוהים במקרא, למן סיפורי בראשית ועד הכתובים. ועם זאת, נראה שיש עקרון אחד שנשמר לגביו לאורך כל הדרך.

במוצאי השבת, פרשת כי תבוא, יצטרפו בני אשכנז לבני עדות המזרח, ויחלו באמירת הסליחות לקראת ראש השנה ועשרת ימי תשובה. בספר "לקט יושר", שנכתב על