באמירה של מביא הביכורים לבית המקדש מופיע פסוק מוכר: "וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ… וַנִּצְעַ֕ק אֶל ה'… וַיַּ֧רְא אֶת־עׇנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶֽת־לַחֲצֵֽנוּ". כולנו מכירים פסוק זה היטב,
ישבתי בגינה והסתכלתי על הפירות שהיא הצמיחה לי. הלימונים כבר צהובים, האגסים בשלים, התאנים הבכירו, הרימונים הנצו, והגפן כבר מזמן יצאה מכלל סמדר. אפילו כמה
הרי לכם ניסוי. סעו לוושינגטון, וסיירו באנדרטאות הגדולות שלה. בקצה הרחוק תמצאו את פסלו של אברהם לינקולן, הגדול פי ארבעה ממידת איש. סביב לו, על
קיבלתם הזמנה לחתונה. החופה לפני שקיעה. אסור לאחר כי אי אפשר לדחות את שעת החופה. כדאי להקדים כי האולם ידוע בבופה המפנק שלו. יום
תמר הירשנברגר, ממובילות פורום "שותפות לשירות" בבית אבא ואמא האהובים, כל אימת שנקלעתי למבוי סתום או לתהייה – אנא אפנה, נעניתי מיד במשפט
מדינת ישראל בשנתה ה-78 היא נס. מדינה קטנה שקמה מתוך חורבן, קלטה גלויות, בנתה כלכלה מתקדמת, צבא חזק, מדע, טכנולוגיה, תרבות וחברה אזרחית יוצאת דופן.
מתוך הספד שנשא אבי רט לחברו רס"ל יהודה כץ ז"ל שהובא לקבורה 44 שנה אחרי שנפל בקרב סולטן יעקב: "סליחה יהודה על שזה לקח לנו
בשנת 1982 עליתי לישראל במסגרת "מבצע אחים", המבצע החשאי להעלאת יהודי אתיופיה דרך סודאן. אנשי המוסד ולוחמי חיל הים הגיעו אלינו בחשכת הלילה, העלו אותנו
המילה המהדהדת בחלל האוויר בעת הזו של ימי חודש אלול היא הַסְּלִיחָה. אנחנו מבקשים סליחה, אנחנו מתבקשים לסלוח, ויש באוויר רוח כזו של סליחה. זו
פרשת כי תבוא פותחת בתיאור מצוות הביכורים, תיאור חגיגי במיוחד: בן ישראל שזוכה לנחלה בארץ לוקח מראשית פרי האדמה, שם אותו בטנא, הולך איתו למקדש,
