כל המאמרים במדור ניצבים-וילך

פעמיים בספר "דברים" ממעיטה התורה בגודל המאמץ הנדרש מן האדם היהודי בקיום המצוות וביראת השמים. בפעם הראשונה, בפרשת "עקב", אומרת התורה: "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל, מָה ה'

רגע לפני ראש השנה, רובנו כבר יודעים די טוב מה היינו רוצים לשנות בשנה הבאה: להתאפק רגע לפני שכועסים בבית, להתקשר יותר להורים (למי שיש),

לא יעזור כלום. בעוד זמן קצר, יעמדו כל האחראים לטבח השבעה באוקטובר, ללא יוצא מן הכלל, בפני ועדת חקירה מלכותית ויתנו את הדין על מעשיהם.

תהילה אליצור – שותפות לשירות 'אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה’אֱ-לֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל' במילים אלה מכנס משה את ישראל בערבות

פרשת ניצבים-וילך נקראת תמיד בשבת האחרונה של השנה, רגע לפני ראש השנה, והיא נושאת בחובה את תמצית ימי הרחמים והסליחות. בפתח הפרשה אנו מוצאים את הפסוק המכונן:

משה מציג בפני ישראל שני דרכים, ומודיע כי האחד טוב והשני רע. ההבדל בין הדרכים הוא תהומי, כי האחד מוביל לברכה ומשנהו לקללה, האחד מסב

פרשת ניצבים היא אולי אחת מהעמוקות בתורה כולה: האם הדרך חזרה אל הברית נתונה מעבר להישג יד, או שהיא קרובה, נגישה, ואפילו מצויה בתוך לבו

ביום פטירתו כינס משה את כלל ישראל ופרט באוזניהם את הברית בין עם ישראל ובין הקב"ה. רש"י מסביר כי סמיכות עניין הברית לקללות באה כדי

בצל המבצעים הצבאיים והשגרה המתוחה פועלים במחשכים גיבורים שקופים. הם המסתערבים – לוחמי עילית המסתננים אל לב האוכלוסייה, מתחזים למקומיים ומבצעים פעולות נועזות. עבודתם, הכרוכה