חג פורים תמיד היה סמל לניצחון הרוח על החושך, להתמודדות עם מציאות קשה דרך מסכות, צחוק ושמחה. אך השנה, השמחה הזו מגיעה עם משא כבד
שאלה: חייל שנמצא במקום מבודד שאין בו ספר תורה, או שיש בו ספר תורה אך אין בו מניין – כיצד ינהג בקריאת פרשת זכור? תשובה:
המצווה "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" מרחפת בחלל עולמנו ומהדהדת בשיח הציבורי מאז שמחת תורה אשתקד. המערכה הרצחנית והאכזרית של ארגון חמאס הביאה רבים
תחילת חודש אדר בשנה שעברה, ועל הקו מנהלת בית ספר יסודי מוכר בירושלים שביקשה להתייעץ: במסגרת החלפת משלוחי המנות בין תלמידות כיתה ד', אחת מהתלמידות
הרב שלמה הכט, רב בפ"ת, מהנדס תוכנה ועוסק בעתידנות אנו מכירים את התמיהה של חז"ל, המשקפת את תמיהתם של יהודי שושן על צעדיו של מרדכי
מגילת אסתר היא מן המקראות המוכרים ביותר. גם מי שאינו בקי במקרא, ופרשת השבוע לא תמיד שגורה על לשונו, מכיר פסוקים שלמים מן המגילה בעל
עו"ד צבי ארנברג, מחבר ספר "על מנהג שבת וחג" כולנו כבר מחכים לשמוע בזהירות רבה וברוב קשב את קריאת "זכור" ואת בעל הקורא מתאמץ לדקדק
במהלך השבי הקשה, מספר חטופות גילו עוצמה נפשית ורוחנית יוצאת דופן. הן נאחזו באמונה, בתפילה ובתקווה כאמצעי להתמודדות עם המציאות הבלתי נתפסת של השבי, למשל
שתיהן עסקו בעיצוב לפני העסק הנוכחי, שתיהן ניזונות במשך שנים בעיקר מפירות, ולשתיהן קוראים ענת: ענת רשף גלעד וענת קרץ הן פירותניות מושבעות, ויחד הן
בעידן המלחמה המודרנית בת ימינו, שבה מתנהלים הקרבות לא רק ב"שדה" – ביבשה, באוויר ובים – באמצעות כוחות שריון, צנחנים וחי"ר; מטוסים וצוללות, אלא גם
