כל המאמרים במדור ככה נהגו היהודים באתיופיה

  ראש חודש הוא יום שמחה, יום חגיגי, ואין עושים בו מלאכה מחוץ לכפר. שלא כמו ביום טוב, מלאכה בכפר מותרת וכן יורדים לנהר לרחוץ

  הפער בין ירושלים המיסטית כפי שתוארה ע"י הקהילה באתיופיה, לבין המפגש עם ירושלים הקונקרטית, בין ירושלים של המיתוס והמציאות – השליך על דור יוצאי

עם ישראל זקוק לאנשים שיקדישו את רוב זמנם לתורה, אנשים שתורתם אומנותם, אבל משימה זו שמורה לבחירי התלמידים "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם

הבנות האתיופיות היהודיות שעלו ארצה סובלות מהקעקועים, במיוחד אלו שיש להן קעקועים של צלב על המצח, שיש קושי גדול להצניעו מפעם לפעם אני נשאל בנוגע

בהקדמה לספרו "חלומו של הכוזרי", ד"ר מיכה גודמן פותח כך: "אלפיים שנים המתין עם ישראל עד שנולדה מדינתו העצמאית. אלפיים שנים של גלות וציפייה שהסתיימו

האדם המערבי מרגיש שחייבים לו או מרגיש שהוא חייב לעצמו, וכשזה מתממש – זה לא מפתיע אותנו כלל לאחרונה הגיעה לבית של אבא שלי מטפלת

בשנים האחרונות גם הציבור הישראלי הלא אתיופי, שגילה את הסוד התזונתי של זרעי הטף, שואלים מה יש לברך עליו לפני אכילתו ולאחריה. האם יש בו

    כל המטיל דופי על רצף הקיום היהודי באתיופיה הרי הוא מטיל ספק ודופי על רצף הקיום היהודי שלו הרב יהודה עמיטל זצ"ל נהג

בגמרא במסכת נידה אנו מוצאים מקור מדרשי הקובע: "שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו". כלומר, האב והאם הם שותפים שווי זכויות ושווי ערך בעיצוב

במקרים מסוימים החזיקו "ביתא ישראל" מערכת כלים נפרדת עבור שכניהם הלא יהודים, וכלים אלה נשתמרו בחצר על גבי עץ או שיח ביום בו נתקדשו אהרון