כל המאמרים במדור ככה נהגו היהודים באתיופיה

  הפעם אני רוצה לחשוף בפניכם תגלית מפתיעה. בשפה האתיופית (אמהרית או טגרית) המילה "לא" אינה קיימת. קשה לישראלים, תרבות בה בין המילים הראשונות שהתינוק

"דרך ההמון", אמר סנקה: "לבקר את המצליחים, כדרך הכלבים הקטנים לנבוח תמיד כנגד זרים" (מתוך: אמרה לכל מקרה). לאמור, התנהגותו של אדם בדרך מיליטנטית או

פרשת במדבר פותחת בתיאור המפקד של בני ישראל במדבר סיני, המפורט לפרטי פרטים: פירוט על הסדרי החנייה והמסע של ישראל במדבר, ויתר על כן הפרשה

  בכניסה לבית הקברות לרוב מקדם אותנו שלט שמציין: "משום קדושת המקום נא לבוא בלבוש צנוע". הקשר בין בית קברות לקדושה מעורר אצלי הרבה שאלות.

"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל…" (אמור,

הפרשיות הראשונות של ספר ויקרא מופיעות בסדר מובנה למדי. הספר פותח בקרבנות השונים ועבודת המשכן בפרשות ויקרא-צו, עובר לדון בחנוכת המשכן, בקדושת המחנה ובמאכלות אסורים

  "לפתע נגלה לעיני אנשי כפרנו מחזה נדיר. גוש ברזל ענק עם ארבע גלגלים שחורים, בנוי בצורה מפליאה, זז ומקפץ בין הסלעים והאבנים"   בתחום

בני אהרון, נדב ואביהוא, נכנסו אל הקודש ובידם קטורת ואש. כתוצאה מכך, מסיבה שאיננה מובנת לעין האנושית, מיד יצאה אש ושרפה אותם. אחד הדברים המתמיהים

מהרבה מובנים, שלא נעמוד עליהם במאמר זה, הפסח המקראי שונה מהפסח התלמודי. הדרך הקרובה ביותר לחוות את הפסח המקראי היא דרך חיי הדת של יהודי