האם העולים מאתיופיה באמת תמימים?

לצערי, במקום להדביק את החברה הישראלית בתמימות האתיופית התרחש ההיפך – הם נדבקו מהחוצפה הישראלית

"הקשב ממזר שכמותך" – לימד גנב אחד את בנו- "תשמע מה שאבא שלך אומר לך – כשאתה נכנס לבית ורואה משהו יקר מונח על השולחן, אל תחשוב יותר מדי, וישר תחביא אותו מתחת לכנף הבגד". תמה הבן – "אבל אבא, הרי כתוב 'לא תגנוב'! "זה לא ענייניך! מה שכתוב שיישאר שם ואתה תיקח מה שמונח", לימד האב את בנו (יוסף גורי, ווען לאכט א ייד).

הבדיחה הזאת מביאה אותנו לציווי המופיע בפרשתנו: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". מהי בעצם מהות הדרישה מאיתנו להיות תמימים? יש המפרשים שהכוונה בלקיים את דבר ה' בתמימות היא ציות מוחלט לדבר ה', עד כדי זריקת השכלתנות לפח הזבל. לפי זה, כפרפרזה לדבריו של האב הגנב אל בנו, היינו אומרים: 'מה שהשכל שלך אומר שיישאר שם – אתה תקיים את מצוות ה' בפשטות'. יש המפרשים שאין הכוונה ב"תמים תהיה" שאסור לחקור ולחתור להבין ולתהות על דרכי הנהגת ה' בעולם, אלא שב"תמים תהיה עם ה' אלוקיך", צריך להבין – מה דוחף את האדם לחקור? מהי מטרת העיסוק השכלתני/ הפילוסופי? האם מה שדוחף את האדם הן תועבות הגויים שמקורם בקוסמים, כישוף, ניחושים ומעוננים, או מקור החיים שהוא הקב"ה, באמצעות התורה והנביאים? יש גם המפרשים שהציווי "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" זו דרישה לעבוד את ה' בכנות. הרב יעקב פישר הסביר לי פעם שהמשמעות של הווידוי שאנו אומרים בתפילה "דיברנו דופי" היא שדיברנו "דו – פי" אחד בלב ואחד בפה. לפי זה הכוונה ב"תמים תהיה" היא לסוג של שלמות ואחדות בין הפנים לחוץ, בין מה שנראה כלפי חוץ ובין מה שקיים בתוך. לפי זה הדרישה להיות תמים היא המאיסה בצביעות. אני משער שישנם עוד פירושים נוספים. אך כיצד המסורת היהודית האתיופית הבינה דרישה זאת?

המתרגם בשפת הגעז תרגם "תהיה שלם לפני א-לוהים". שאלתי את דודי דניאל מנגשה ז"ל שהיה תלמיד חכם: "מה הכוונה 'להיות שלם לפני א-לוהים'"? הוא ענה: "כל אחד בישראל חושב שהוא יותר גדול מהשני, יותר חכם מהשני. להיות שלם זה להבין ש-ד' הוא היחיד הגדול". לפי דניאל להיות שלם זו ההבנה שאני לא חכם יותר מהאחר. להעמיד את אלוקים במרכז פירושו שכולם מתייחסים לקב"ה בצורה שווה. אין חשוב יותר וחשוב פחות, כולם פרטים וחלק מהיישות האלוקית בצורה שווה.

העולים מאתיופיה הגיעו עם חינוך זה מאתיופיה ונפגשו בתרבות הישראלית שסיסמתה, הלא רשמית, היא "אני יותר טוב ממך", אני עושה זאת יותר ממך", "אתה חושב שאני  פראייר כמוך?" וכהנה. עם השנים הודבקה בארץ ליוצאי אתיופיה תווית שהם תמימים וחמודים. לצערי, במקום להדביק את החברה הישראלית בתמימות האתיופית התרחש ההיפך – הם נדבקו מהחוצפה הישראלית. כפי שגורסים החוקרים: הם, יוצאי אתיופיה, מנסים לדחוף לשינוי תודעה, לגרום לכך שילדיהם כבר לא ייקראו 'חמודים' רק כי הם 'לא ממש מבינים' ו'יושבים בצד בשקט'. הקונוטציה של 'חמודים' קיבלה עם השנים משמעות שלילית בעדה. לא מעט העידו שכשאומרים להם 'חמודים', הם שואלים שואלות נוקבות: מיהו ה'חמוד'? (אליה-לייב, הראל-שלו, דפנה-תקוע).

נשיא ארצות הברית תומאס ג'פרסון הגדיר עצמו כהומאניסט ולקח חלק בהתפתחות התנועה ההומניסטית. ג'פרסון,  שכיהן במשך שמונה שנים כנשיא ארצות הברית ועשה גדולות כאיש מדינה גם לפני תקופת כהונתו וגם אחריה, ביקש לרשום על מצבת קברו את המילים הבאות: 'כאן קבור… המחבר של הצהרת העצמאות ושל תקנון וירג'יניה לחופש הדת ואבי האוניברסיטה של וירג'יני'  אורי רפ מעיר על כך: "הוא לא הזכיר אף לא אחת מפעולותיו הדגולות בתחום הפוליטיקה. ג'פרסון הבין כנראה שהשלטון, על כל צורותיו, אינו תואם את העקרונות ההומניסטיים, וכי הומניזם הוא בעצם עניין שבאופוזיציה" (הומניזם-הרעיון ותולדותיו עמ' 12).

בתרבות של התורה, כמו בתרבות האתיופית, ובניגוד לתרבות הישראלית – זו לא בושה להתבייש, זו לא בושה להיות תמים וחמוד. ההיפך – זאת מחמאה ומעלה א-לוהית. להיות תמים זו ההבנה וההפנמה שאני לא מבין טוב יותר מזולתי, ההבנה שלא בטוח שאם הייתי במקומו הייתי מתנהג אחרת, או עושה זאת יותר טוב ממנו. בקיצור, להיות תמים זה בעצם עניין שבקואליציה ולא עניין שבאופוזיציה.

(שופטים תשפ"א)