כל המאמרים במדור ככה נהגו היהודים באתיופיה

זוג צעיר, רגע לפני חתונתו, פנה אליי בבקשה לא שגרתית: שלא לשבור כוס תחת החופה. הסיבה שהציגו הייתה פשוטה וכנה. הם ביקשו לעסוק ביום חתונתם

עם הזמן אני מקבל יותר ויותר פניות מבני הדור השני, שגדלו בארץ ומתמודדים עם שאלות מורכבות בניסיון לשלב בין שני עולמות: מסורת ההורים מחד גיסא,

נשאל אחד הרבנים האם יש בעיה בכך שהכלה תשבור את הכוס תחת החופה. תשובתו נשענה על שני נימוקים: ראשית, אין משנים מנהגים שהתקבלו מדורי דורות;

חג החנוכה הוא חג בתר מקראי, ובשל כך יהודי אתיופיה לא הכירו אותו.  רק בשנים האחרונות, הובאה מסורת החג אל כפרי אתיופיה. לפיכך, יש להבחין

"בנופים האלה, באזורים הללו, חיו יהודי אתיופיה. בימים היפהפיים ההם, בסוף המאה ה־19, סבלו יהודי אתיופיה מרדיפות קשות מצד שכניהם. הם עמדו בפני אולטימטום אכזרי:

בעת שליוויתי תיירים באתיופיה, הבנתי שיש מהם העוברים לא רק מסע גיאוגרפי, אלא גם מסע רוחני־אישי ויציאה מסוימת מ"בית הכלא התודעתי", כפי שד"ר חיים פרי

בחג הסיגד האחרון זכיתי לעבור חוויה רוחנית עמוקה, שחידדה עבורי את משמעותו של החג ואת משמעותה של השליחות האישית של כל אחד ואחת מאיתנו בתוך

השנה, חג הסיגד מגיע אלינו לאחר שנתיים קשות במיוחד שנים של כאב ואובדן, אך גם של רגעים נעלים של תקווה וניצחון. רק לאחרונה חווינו את

לא רבים יודעים זאת, אך לחג הסיגד המוכר יש שם נוסף: "חג מהללה". בעוד השם סיגד מבטא סגידה, הכנעה וצניעות תנועה של השפלה כלפי מטה,

בספרו "איזו מדינה", מביא יורם טהרלב ציטוט מעיתון "הצבי" משנת 1887: "אִישׁ לֹא יָדַע לְנָכוֹן מַה כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת, וְעַל מָה וְלָמָּה מְאַסְּפִים אוֹתָם. הַשַּׁמָּשִׁים