כל המאמרים במדור ככה נהגו היהודים באתיופיה

העובדה שקהילת  "ביתא ישראל" היא קבוצה יהודית שאינה שייכת לקנון הטקסטואלי יהודי  אשר התפתח על ידי החכמים לאחר חורבן בית המקדש השני הופכת את יהדות

70% מנתח התפילות בחג הסיגד עסקו בעיקר בחידוש הברית בין העם לא-לוהים, בין אדם לחברו חג הסיגד חל 50 ימים לאחר יום הכיפורים, ובו נהגו

מספרים שיהודי "דתי" עם כיפה וזקן פונה ליהודי "חילוני" בשאלה: "יהודי, איפה הזקן שלך?" וה"חילוני" משיב לו: "זקן, איפה היהודי שלך?" בסיפור קצר זה יש

אברהם אבינו עובר הרבה מסעות. המסע הראשון מתחיל במילים: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", והמסע האחרון מסתיים כך: "לך לך אל ארץ המֹריה… על

אני זוכר שעליתי לדוכן לשאת דבר תורה קצר בבית הכנסת של יוצאי אתיופיה בקריית גת לפני שני עשורים. היה זה בפרשת נח. הקראתי את הפסוק:

ידידי, פרופסור אפרים יצחק (יהודי אמריקאי יליד אתיופיה, שאביו ממוצא תימני ואימו ממוצא אתיופי), מספר שבאחת מהרצאותיו בשנות השבעים בניו יורק, הוא סיפר לשומעיו- רובם

הפרשה פותחת: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". כמה מאות שנים לאחר מכן פותח ישעיהו הנביא את אחת הנבואות שלו- "שמעו שמים והאזיני ארץ",

  לחלק מחכמי הקהילה האתיופית לא היה ידוע על מנהג התקיעה בשופר, שהופסקה, שכן היא עלולה היתה להתפרש כמרד בשלטון ולעורר את חמת הגויים ביהדות

בהמשך למאמר הקודם, על הברכות שתיקנו חכמים, אבקש לעצור ולחשוב – האם אכן חכמים תיקנו לברך בשם ומלכות על נעליים? על חגורה וכובע? מדוע ראו

חכמי הגמרא תיקנו לנו סוגי ברכות שונות (ברכות ס, ב). למשל, כשיתעורר משנתו יאמר "א-לוהי, נשמה…"; כשישמע את קול התרנגול יברך "הנותן לשכוי בינה.."; כשיפתח