לפני כשנה שוחחתי עם בחור ישיבה חרדי ממוצא אתיופי. הוא אמר לי: "אנו, החרדים האתיופים, נמצאים בין הפטיש לסדן. החרדים האשכנזים לא מקבלים אותנו כי אנו שחורים (בעור) והקהילה האתיופית לא מקבלת אותנו כי אנו שחורים (בבגד)". רציתי לשאול אותו למה הוא בחר להיות במקום שלא מקבלים אותו, חרדי אתיופי? אבל לא שאלתי, כי זו שאלה שטחית ושגויה.
זה כמו לשאול "למה אתה על כיסא גלגלים? למה את אישה? למה אתה משרת ב -8200? למה נולדת להורים עשירים? למה אין דירה בבעלותך? למה אתה חילוני? למה אתה מזרחי? למה אתה אשכנזי? בעצם זה כמו לשאול מי הם הפריבילגים? מי שיש לו כסף? עיניים כחולות? מה משייך אותנו לקבוצת הפריבילגים ומה אינו משייך אותנו לקבוצה זאת? בקיצור, השאלה היא מי הוא ה"אחר", ה"שונה", החזק או החלש? על מי מוטלת החובה לגלות אחריות לתיקון העוולות האנושיות שאנו נחשפים להן ביום יום? בתרבות הדתית של יהודי אתיופיה קיימת הבחנה חזקה בין ה'סימפטום' ל'מחלה'. ומהזווית הזאת ננסה לענות על שאלתנו.
באחת האוניברסיטאות בניו יורק לפני כשבוע נבחרה על ידי חבריה סטודנטית למשפטים, מהגרת מתימן, לשאת את נאום הסיום. בדברי הסיום שלה היא קראה "למהפכה" שתפיל את מה שהיא כינתה "העליונות הלבנה" של המערכת המשפטית האמריקאית. היא תקפה את משטרת ניו יורק והגדירה אותם "פשיסטים" ולצד זה היא העלתה טענות קשות נגד ישראל שמבצעת "רצח ללא הבחנה". התברר שהיא גם קראה בעבר "מוות לאמריקה", ש"כל ציוני יישרף בגיהינום", ו-"אני מאחלת מוות לישראל". העיתונאי בן דרור אמר שהיא פשוט שונאת את ארצות הברית, אותה מדינה שנתנה לה מקלט. הוא שואל: "קצת מוזר שהיא ברחה מהתופת של תימן כדי להפיץ את הרעל שגרם לתופת. כידוע, במלחמה האחרונה שמתנהלת בתימן היו עד עתה 377 אלף קורבנות, 4.5 מיליון פליטים, 17.4 מיליון רעבים, אבל המוכתרת של האוניברסיטה… לא גינתה את תעשיית המוות והחורבן" (בן דרור ימיני). האם אותם אלו שבחרו אותה לנאום ידעו בדיוק במי מדובר, או שהם לא ידעו? אז מי פה הפריבילג? אדם שמותר לו להגיד הכל או אדם שאסור לו להגיד הכל?
רק לפני שנה, כזכור, חברת הקונגרס הסומאלית-אמריקנית, השוותה בטוויטר בין ישראל וארה"ב לבין החמאס והטאליבן, בטענה שכל אלו אחראים לזוועות "בלתי ניתנות לתיאור". בזמנו, למעלה ממאתיים רבנים אורתודוקסים מארה"ב ומרחבי העולם שלחו מכתב ליו"ר בית הנבחרים האמריקני, בדרישה לפטר אותה. אז מי פה הפריבילג? שלא נתבלבל. יש פערים, יש עוולות, ישנה הפליה על בסיס גזע, צבע עור ומגדר והשאלה היא מי פה באמת מדבר בשם אינטרסים אישיים ומי מדבר בשם אינטרסים לאומיים, מיהם הפועלים והדורשים לעצירת העוולות וצמצום הפערים החברתיים, ומי באמת מבקש להנציח אותם? על מי פה מוטלת האחריות?
הצעת חוק חדשה בכנסת ישראל קובעת כי הסתה נגד הציבור החרדי תחשב לעבירה פלילית לכל דבר ועניין על פי חוק העונשין. המניע להעלאת ההצעה הוא תופעה של התבטאויות קשות כלפי המגזר החרדי. החוק הקיים מתייחס למאפיינים יחידים המתקיימים באדם מלידה ואינם נשלטים על ידו: צבע, גזע, ומוצא לאומי-אתני. ועכשיו, מבקשים להרחיב את האיסור. נראה לי שאין לדבר סוף. מה עם קבוצות דתיות אחרות, כמו רפורמים, קונסרבטיבים? ומה עם חילוניים? ומה עם אשכנזים שאינם חרדים וחרדים שאינם אשכנזים? מי סובל ומי גורם לסבל? על מי מוטלת האחריות? על הצד ה"חלש" או על הצד ה"חזק"?
האדם המערבי לא השתנה בגלל שהוא קושר עניבה. האדם הדתי אינו שונה מהאדם המקראי בגלל שהוא חובש שטריימל. גם בתקופה בה נכח אלוקים בחיי העם ביום יום, העסיקה אותם השאלה מי משתייך לפריבילגים ומי מודר מהם? "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'", טוען קרח. לכאורה, קרח מציג טיעונים צודקים! קרח, בשם קבוצת מיעוט, בא לתבוע את עלבונה של אותה קבוצה.
אז, אלוקים החליט, ומי אמור להחליט היום? כל קבוצה מרגישה שהיחס כלפיה הוא יחס של דיכוי, הפליה והתעלמות ממנה. ובאופן מוזר, גם כל הקבוצות הללו משדרות- לפחות כלפי חוץ- שהן 'בעלות הבית' הזה. זה יוצר מפגש היררכי ושיפוטי. מגילת רות פותחת בפסוק "ויהי בימי שפוט השופטים". על פסוק זה מוצאים אנו דרשת חז"ל מעניינת: אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב "ויהי בימי שפוט השופטים"? דור ששופט את שופטיו. אומר לו [השופט]: טול קיסם מבין שיניך, אומר לו [בעל הדין]: טול קורה מבין עיניך". איפה קיימת אותה "הקורה" שמזכיר בעל הדין כנגד השופט? האם ה"קורה" נמצאת רק בדמיונו של הנשפט או ברטוריקה שלו? או שה"קורה" שמזכיר בעל הדין נמצאת באמת והשופטים אינם ישרים והם אינם רואים אותי? מי מחליט מה נכון? מיהו אזרח נאמן שממלא את חובותיו האזרחיות ומיהו בוגד? מה עושים בעולם שבו כל אחד חושב שהוא אלוהים? באתיופיה לימדו אותנו שיש א-לוהים אחד, והוא לא היה אדם. א-לוהים דואג לכולם שיחיו באופן שונה, אבל שווה.
(קרח תשפ"ג)