הרב ד"ר שלום שרון (ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)
בעקבות שני מאמריי האחרונים "פדיון הבן במנהגי יהודי אתיופיה ו"למה באתיופיה חגגו את חג השבועות בי"ב בסיוון?", קיבלתי מספר תגובות. להלן אחת מהן:
"כתבת בנושא קדושת הבכור, שלפי המנהג של ביתא ישראל (ב"י), לא נהגו לפדותו, אלא להשאירו בקדושתו. מנהג זה בהחלט מסתדר עם שמות יג, אך כיצד התמודדו ב"י עם המצוה המפורשת לפדותו בבמדבר יח, יד-טו? וגם, קשה בעיניי- מהי המשמעות המעשית של קדושה זו? (שאלה רלוונטית גם ביחס להלכה הרבנית לבכור שלא נפדה). בעיניי זו קדושה סמלית בלבד, בניגוד לכל קדושה אחרת בתורה.
"ובנוגע למועד שבועות שעליו כתבת השבת: 1) הסבר המסורת של ב"י בנוסף למה שהבאת בשם הרב יואל ב.נ. ראוי להוסיף שיש היגיון רב במועד זה (של ממחרת שביעי של פסח) שהרי המונח שבת בביטוי 'ממחרת השבת' [=משמעו שבוע] והוא מקביל ל'שבע שבתות [=שבועות] תמימות'. 2) מעניין שזיהוי חג שבועות עם מועד מעמד סיני נזכר לראשונה בתוספתא ומשמע שנקלט במסורת הרבנית רק בסוף תקופת התנאים. כיצד הוא נקלט גם במסורת ב"י למרות שההלכה התלמודית לא מוכרת בהלכה של ב"י? אך, כעת חשבתי שזיהוי זה נקלט לא מחז"ל אלא ממסורת ספר היובלים (בו נזכר לראשונה חג שבועות כזמן מתן תורה) שייתכן שהשפיע על ב"י. 3) לא הבנתי את דברי הרב יואל ששבועות של ב"י יוצא באמצע החודש. הרי הוא חל בי"ב בסיון ולא בט"ו. כל טוב והמשך במפעלך המרטיט לב והמרבה אהבת אמת ושלום" (גדעון אדמנית).
מתי מתחיל הזיהוי בין חג השבועות למתן תורה? האם ישנם עוד מקורות, חוץ-אתיופים, למנהג ספירת העומר מיום טוב האחרון של חג הפסח? האם התורה התכוונה שעם ישראל יתחיל לספור ממחרת הפסח של יום טוב ראשון של פסח (כנהוג במסורת הרבנית) או יום טוב האחרון של פסח (כנהוג במסורת האתיופית)? מדוע שהתורה לא תכתוב 'ממחרת הפסח' במקום 'ממחרת השבת'? כאן המקום לציין את מנהג הקראים שפירשו שצריך לספור ממחרת יום השבת שבתוך הפסח. מדוע יהודי אתיופיה החליטו לחגוג את חג השבוע השני בתאריך י"ב בכסלו דווקא? מה המשמעות ששלושת הרגלים חלים באמצע החודש ולא בתחילתו או בסופו? (י"ב בסיוון קרוב יותר לאמצע החודש מאשר ו' בכסלו).
חלק ניכר מהתשובות לשאלות הללו אפשר למצוא בספרו של הרב יואל בן נון "זכור ושמור", שם הרב עומד על המשמעות הכפולה של השבת ומועדי ישראל. הכפילות הזאת קיימת בעולם הרוח ובעולם החומר. "שמים וארץ, אור וחושך, יום ולילה, ים ויבשה, מים ואש, קור וחום, שני קטבים של מגנט, חיובי ושלילי במערכת חשמלית, חומציות ובסיסיות, כוח מושך וכוח דוחה, חוקיות וכאוס, ודאות והסתברות.. גוף ונשמה, חומר ורוח, פיזיקה ומטפיזיקה, תורה ומדע, שכל ודמיון, חוק וחופש, מסורת וחידוש, שוויון ויצירה, יראה ואהבה, דין ורחמים, אמת ושלום". מתוך כך הרב יואל בן מבקש מאיתנו להאזין לכל הקולות, המנהגים והמסורות שלפעמים סותרים ואינם עולים בקנה אחד, וכותב: "בראיית האחדות השלמה של גילוי הא-לוהות בעולם יש מקום ושורש לכל דבר. חיפוש השורש הזה מלמדנו כי יש נקודות אור בתוך החושך, יש גרעיני טוב בתוך הרוע, יש מקום וזמן שבהם מתהפך אפילו טמא לטהור (אף שיש כמובן מצגי שווא והטעיות רבות בעניין זה), ויש שמתגלים תוך וערך אפילו לכפירה, העשויה לעתים לטהר ולהעמיק את האמונה".
בנוגע לקשר של חג השבועות למתן תורה חג השבועות מוגדר בתפילה ובמסורת כ'זמן מתן תורתנו', אולם בתורתנו הוא מופיע לכאורה כחג חקלאי בלבד: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" (שמות כ"ג, טז); "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שם ל"ד, כב); "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים… בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם" (במדבר כ"ח, כו). האם יש בסיס כלשהו בתורה לכך שחג השבועות הוא 'זמן מתן תורתנו' (פרט לפתיחת מעמד הר סיני בציון "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", שמות י"ט, א)?
פניתי לכהין (קס) מנטוסנוט אלי וונדה, שהשיב לי: "ברור שחג השבועות הוא חג מתן התורה. התפילות שלנו, אווירת היום, מדגישים שהיום הוא יום התורה". שאלתי: "זה מספר היובלים?", והוא ענה, באופן חד משמעי, "הקשר בין חג השבועות למתן תורה הוא לא רק מספר היובלים אלא בעיקר מהתורה עצמה". כך אכן מראה גם הרב יואל בן נון שכותב: "קריאה דייקנית בפרשיות שבועות שבתורה מראה כיצד הקשר בין חג השבועות למתן תורה וליציאת מצרים מעוגן היטב בתורה, ולא רק במדרשי חז"ל. בנוסף, בין שני הפנים של חג השבועות: החג החקלאי הכרוך בכניסה לארץ ובישיבה בה, והחג ההיסטורי המציין את מעמד הר סיני — ישנו קשר יסודי העולה מן התורה עצמה. נתינת התורה וירושת הארץ מסיימות שני תהליכים מקבילים שהחלו ביציאת מצרים".
אין ספק שדיון זה מעלה שאלות נוספות בנוגע למסורות השונות בעם היהודי בכלל ולמסורת של יהודי אתיופיה בפרט. למשל, אֵילו מהמנהגים בקהילה האתיופית קדומים ואילו התחדשו באתיופיה? יהדות אתיופיה היא אחת הקבוצות היהודיות היחידות אשר הצליחו לשמר מסורת המקבילה למסורת הרבנית ואנו רואים שככל שמעמיקים יותר מתגלים לנו גילויים חדשים לא רק ביחס למסורת של יהודי אתיופיה אלא ביחס של הפסיפס של המסורות השונות בעולם היהודי. הפוך בה והפוך כי כולה בה. אולי זה יכול להסביר את חטא המרגלים. המרגלים היו אנשים צדיקים, ראשי העם, כיצד הם חטאו? הם ככל הנראה ראו רק את מה שקיים על פני השטח והתקשו להתבונן ולראות מה שקיים מתחת לפני השטח. מי שמבין שארץ ישראל גם היא יש בה שני יסודות סותרים ומשלימים מסוגל לקרוא "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".
(שלח תשפ"ג)
