
הבן האובד
יש אמירה שאנשים אופטימיים נחשבים לפעמים ל"נמוכים", כי הם רואים רק את חצי הכוס המלאה. אך החכמה האמיתית היא להסתכל על המציאות באופן הוליסטי. גם

יש אמירה שאנשים אופטימיים נחשבים לפעמים ל"נמוכים", כי הם רואים רק את חצי הכוס המלאה. אך החכמה האמיתית היא להסתכל על המציאות באופן הוליסטי. גם

השבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול" על שם הנס שאירע בה. השבת שלפני תשעה באב מכונה "שבת חזון", על שם ההפטרה הפותחת במילים: "חזון ישעיהו".

בקהילת יהודי אתיופיה, שלושה ימים לפני פסח נהגו לאכול רק חומוס קלוי, "כדי שלא ניכנס לפסח עם דברי חמץ במעיים", כפי שאמר הקייס ברהן יהייס.

סבי אהב במיוחד את פסוקי הנביא יחזקאל, בפרקים ל״ה-ל״ו, ובפרט את חזון העצמות היבשות. פעמים רבות היה מצטט: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל

הרקע לטור הזה הוא שיחה שקיימתי עם חבר קרוב מקנדה, שסיפר לי עד כמה הוא מוטרד ממה שקורה בארץ ובעולם וההשפעה של זה על עולמו

אני עדיין במחשבות על חג הפורים ומצוותיו. הרבה שאלות עולות על המעברים שבין כאב לשמחה, בין זיכרון לשכחה, ומערבולת רגשית ומחשבות על המצב כיום. על

כיצד התיאולוגיה של יהדות אתיופיה מבינה את מהותו של עמלק, ומה הופך אותו לדמות כה שנואה על הא-ל? חז"ל קבעו כי "כל עוד עמלק קיים,

כאשר שואלים באתיופיה "מה שלומך?" נהוג לענות במילה אחת: "אלנה" (ALENE) באמהרית ו-"אלנה" (ALENA) בטיגרית, שמשמעותה "אני פה". מה עומק המשמעות של תשובה זו? וכיצד

"הר והר אינם מזדמנים, מה שאין כן אדם ואדם" (לייבל טויבש). ככל הנראה, פירושו הוא ששני הרים הם אובייקטים דוממים ולכן אינם נפגשים, לעומת שני

בספרו 'על ברכי אבות', כותב יורם טהרלב על חמישה יהודים ששינו את העולם: "נהגו לומר כי חמישה יהודים, שכל אחד הביא תורה חדשה משלו, שינו