חמישים שנה אחרי מלחמת יוהכ"פ שואלים רבים האם הופקו הלקחים? האם התחולל השינוי המתבקש בתרבות ה'סמוך' וה'יהיה בסדר' ראש השנה החדשה הוא זמן להתבוננות, לבחינה
השנה, נגיע לראש השנה תשושים ועייפים מקולות של מחאות והפגנות. תקופה שמלאה ברעשי רקע, כוחניות, צעקות ואלימות מילולית הלכותיה של מצות תקיעת שופר בראש השנה
ולוואי, ויזכה אותנו ריבונו של עולם, ואנו ניענה בבחירתנו החופשית לכך, לשוב ולעסוק בנושאים העיקריים והחשובים ביותר בעולמנו. מהמסד עד הטפחות. המסד הוא עצם הקיום:
מנהיגי האומה צריכים להיות טובי עין, שאינם מביטים בעוינות על אזרחים שאינם שותפים לדרכם בראש השנה של כל שנה רגילה תקיעות השופר קוראות לנו: "עורו
היה לי פעם מרצה באוניברסיטה שהתלונן על השימוש הנרחב שהשפה העברית עושה עם המילה 'לב', וטען שמקור ההרגשות שלנו הוא במוח, הלב הוא רק משאבת
כאשר בית המקדש היה קיים, תקעו בו אפילו בשבת, אך לא היו תוקעים בשאר המדינה מחשש שמא יטלטלו את השופר ברשות הרבים האם יש
לתפילה פנים שוחקות. לתשובה – פנים זועפות. דימוי מעין זה קנה לו שביתה, לא אחת, בתודעתם של רבים. תפילה, בוודאי בחלקיה ה"רכים", שכוללים פרקי תהלים,
עשרת ימי תשובה מעניקים את זמן ההסתגלות ההכרחי – או אז יגיע הלב בהכנעה ליום הקדוש שורת ההיגיון אומרת כי יום כיפור צריך לנעול את
שנת תשפ"ב הייתה השנה של החיים עצמם. לא קרו בה דברים יוצאי דופן, בטח בהשוואה לשנתיים שקדמו לה, אבל היא הייתה מראה, לרוב לא נעימה
לחלק מחכמי הקהילה האתיופית לא היה ידוע על מנהג התקיעה בשופר, שהופסקה, שכן היא עלולה היתה להתפרש כמרד בשלטון ולעורר את חמת הגויים ביהדות
