כל המאמרים במדור המגזר

בצה"ל מחזרים אחרי הבנות הדתיות, והן, מצידן, לפעמים נענות לחיזורו. מי שמתקשים לקבל את העניין הם חלקים בציונות הדתית שחוששים למצבן הדתי. גם אלו שתומכים

מסתבר שניתן לחזות את העתיד – בעוד 100 שנה לא תהיה ציונות דתית, ובסוף המאה ה-21 כבר נדור פה כ-24 מיליון איש. מה עוד ישתנה

לצאת מארץ ישראל, לעזוב את המשפחה בראש השנה ולטוס לאומן הגדושה מאמינים – אף אחד לא טוען שזה פשוט להיות דתי לאומי שהוא גם, ואולי

קוסם אסור מדאורייתא – אמני החושים הדתיים מסבירים איך המקצוע שלהם מסתדר עם הכיפה שלראשם, מספרים על הדתיים שניגשים לבקש ברכה אחרי ההופעה ומגלים ל"שבתון"

עבודתם של החוקרים הפרטיים היא אולי חוקית – אבל מאתגרת את תחומי המוסר. וכמו עיסוקים רבים, ואף יותר, היא מציפה מורכבות כשהחוקר הוא גם אדם

ראיתם פעם דוסית עם מכנסיים? הדתיות של היום – הן לא הדתיות של פעם. אפשר לקרוא לזה דתיות הבופה, דתיות הרצף, ובעוד שלל שמות, אבל

מאז הכנסת הראשונה לציונות הדתית הייתה בכנסת מפלגה משלה. עפ"י חלק מהסקרים, לא בטוח שזה מה שיהיה בכנסת ה-21. ומה אז, כל המוסדות וההישגים ייעלמו,

שעה שנראה כי הזרם החרד"לי מנהל את מה שנשאר מ'הבית היהודי', מעריך הרב דוד סתיו, ראש ארגון רבני צהר ורב היישוב שוהם, כי גם אם

כשערכי האקדמיה והתורה מתנגשים. כנס בנושא פוליאמוריה עורר סערה מגזרית שהציפה (שוב) את הדיון בשאלה – האם אוניברסיטה דתית יכולה לעסוק בכל נושא, גם אם

יהדות התפוצות מתמודדת עם אחוזי התבוללות בלתי נתפסים, אובדן הזהות היהודית של הדור הצעיר ועליה של אנטי-ציונות ברחבי העולם. מהו תפקידה של המדינה, ושל הציונות