כל המאמרים במדור הפרשה בחיי המעשה

יציאת מצרים הייתה אירוע היסטורי אמוני מכונן ורב-משמעות. הייתה זו שעתו הגדולה של עם ישראל, בפתחו של עידן חדש בתולדותיו – עידן של חירות ועלייתו

החברה הישראלית חלוקה בסוגיית הקמת ועדת חקירה לחקירת הגורמים למחדל שאפשר את האסון הגדול שנגרם לנו במלחמה, הגדול ביותר בתולדות המדינה. נדמה שכולם מסכימים כי

לאחרונה חל שינוי מבורך במדיניות הטיפול בתופעת הסרבנות, בהדחות מיידיות של מי שמסרבים לשרת, בטרם תתחיל הסרבנות להתפשט כאש בשדה קוצים. מדובר בצעד החלטי מתבקש

  מבחינה סוציולוגית, החברה האנושית אינה שוויונית בטבעה. לאורך ההיסטוריה, בכל חברה התגבשו אליטות בתחומים שונים – כלכלה, פוליטיקה, תקשורת, אקדמיה, ביטחון, תרבות, ומשפט –

מאז פרוץ המלחמה, אנו ניצבים בפני אתגרים מורכבים בתחומים רבים. הדבר בולט במיוחד בהתייחס למנהיגות המדינית והביטחונית, שנדרשת להתמודד עם דילמות סבוכות – חלקן חסרות

בימים של פרסום תחקירי המחדל בשמחת תורה, ראוי שנעלה על נס את יחידות המילואים – ממרכיבי העוצמה שאפשרו לצה"ל להתאושש מהאסון ולהגיע להישגים צבאיים חסרי

האסון בשמחת תורה תשפ"ד, הכישלון והמחדל של כוחות הביטחון, יצרו משבר אמון קשה בין המדינה לבין אזרחיה. כ-1,200 נהרגו ומאות נחטפו בתוך כמה שעות ע"י

תוכנית טראמפ לפינוי אוכלוסיית עזה לצמיתות שהוצגה בשבוע שחלף, היא תפנית אסטרטגית מפתיעה וחסרת תקדים. יש המפקפקים בסיכויי מימושה, אולם עצם ההצהרה כשלעצמה היא כבר

  לפני כשבוע וחצי צוטט דובר פוליטי באמירה מקוממת: "אני אגיד משהו שאולי הנציגים החרדים לא אמרו אותו עד היום, אנחנו לא שותפים כל כך