הקמת המשכן היתה אחד מה'פרויקטים' הלאומיים הראשונים בהיסטוריה של עם ישראל. היו בו שילוב של היבטים רוחניים עליונים, עם היבטים טכניים של בניה והקמה, והיבטים
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א). מיד לאחר מעמד מתן תורה הנבואי והמרומם, התורה מפרטת את 'פרשת המשפטים'. "ומי גוי גדול אשר לו
הבחירה של עם ישראל באמירת 'נעשה ונשמע', לבחור לקבל על עצמם מראש, עוד לפני הנשמע, היתה שיא של הבחירה האנושית בהיסטוריה – מעין מגה-בחירה. את
ביום השביעי לצאת ישראל ממצרים מוצא עם ישראל את עצמו בסכנת קיום לאומית. הים לפניהם ההרים מימינם ומשמאלם והמצרים מאחוריהם. המצב חייב החלטה קולקטיבית מוסכמת.
פרשת בא מסיימת את תקופת עשרת המכות. כשנה אינטנסיבית שבה משה רבנו מנהל תהליך פוליטי מדיני מול פרעה. תקופה מאתגרת למנהיגות משה. מו"מ ומפגשי פסגה
בפרשתנו מתארת התורה את תהליך השקיעה בגלות ובשעבוד, וההיטמעות הרוחנית במצריות. חז"ל הדגישו שראשיתו של התהליך היה היטמעות תרבותית ולא רוחנית: "'ותמלא הארץ אותם' –
הפרשה פותחת בציווי לכונן רשות שופטת ראויה, שתעשה משפט צדק: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו', ושפטו את העם משפט צדק. וגו'. צדק צדק
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א). פרשתנו עוסקת בדיני ממונות. לא בכדי נסמכה פרשתנו למתן תורה שבסוף הפרשה הקודמת. נבקש לעסוק בכך במבט
למעמד קבלת התורה בהר סיני קדמה הצעה אלוקית לאומות העולם לקבל את התורה אולם רק עם ישראל הסכים: "מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון
מכת החושך שבפרשתנו שונה משאר המכות. אין בה פגיעה בגוף, ברכוש או בתשתיות של מצרים. היא מנעה מהמצרים את האפשרות לתפקד ולנוע בחופשיות במשך שלושה
