כל המאמרים במדור מועדים

בזמן שאנחנו פותחים את שנת תשפ"ה בבית עם משפחתנו, יש מי שחוגג את חגי תשרי רחוק מהבית ובתנאים פחות מוכרים. רגע לפני שהם חוזרים לעוד

כשמסתכלים אחורה על שנת תשפ"ד, נדמה שהיא כולה צבועה בגוון אחד – שחור. אבל, דווקא בשנה כזו חשוב להיזכר גם בימים המשמחים שעברנו השנה כעם,

שנים רבות, חיילי הרבנות הצבאית לא נהנו מתדמית גבוהה בציבור. הרבנות נדחקה פעמים רבות לפינת הדת – סידור בית הכנסת, אספקת תשמישי קדושה או הקראת

"יושבת לה ירושלים כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. יש שכונות מיוחדות לאשכנזים ויש שכונות מיוחדות לספרדים… ואין לך כל שכונה ושכונה שאין בה בית כנסת"

בין אם נבחר הרב מיכה הלוי לתפקיד הרב הראשי לישראל (בגלל אילוצי לו"ז של דפוס והפצה, הטור הזה נכתב ראשון בצהריים, לפני שהסתיימו הבחירות) ובין

ספר דברים שאנו מהלכים בין שורותיו בשבועות האחרונים, הולך ומתקרב לסיומו. הספר איננו אלא נאום פרידה עצוב של גדול המנהיגים שקמו לעם היהודי בכל הזמנים,

אוזן היא איבר השמיעה ושיווי המשקל בגוף החולייתנים, לרבות האדם. מערכת השמיעה היא מערכת חישה האחראית על חוש השמיעה ומאפשרת קליטת קולות וצלילים. מכשיר שמיעה

שאלה: כיצד ינהגו חיילים ומפקדים העסוקים במשימות מבצעיות דחופות, ואין באפשרותם להתפלל את תפילת ראש השנה במלואה? היכן ניתן לקצר בתפילות או בתקיעות? תשובה: תפילות

הקוראים הקבועים של טור זה כבר יודעים שיהודי אתיופיה ממשיכים מסורת ישראל עתיקת יומין, שלא התקבלה להלכה במסורת הרבנית. אחת הדוגמאות לכך הוא חג ראש

ייחודו של ראש השנה הוא בראש ובראשונה בעצם קיומו. בכל העולם כולו אין משמעות כלשהי לימים האלה והם ימי חול לכל דבר, ואינם מוזכרים בכלל