כל המאמרים במדור מועדים

חוששני כי הקרבת קרבנות מתוך מציאות של שחיתות ועוול, רשע ופשע אינה אלא שיבה לחזון הפורענות של הנביא ישעיהו בשנים האחרונות נשמע ברמה קולם של

אחת השאלות המטרידה מאד את מנוחתם ודעתם של יהודים בארץ  ובתפוצות היא שאלת האורחים בליל הסדר. חג הפסח הוא מעל הכל חג המשפחה היהודית והזמנת

ה'עיתוי הנכון' של כל פעולה הוא מרכיב חשוב ביותר בהתנהלות האנושית, של היחיד ושל הציבור. בעבר ובהווה. בכל תכנית פעולה, בעשייה ובניהול תהליכים. בראש ובראשונה

הגמרא במסכת פסחים (לה ע"א) דנה בשאלה, מאלו מינים אפשר לעשות מצה על מנת לצאת ידי חובה בפסח. חכמים לומדים מהפסוק 'לא תאכל עליו חמץ,

לומדי הדף היומי התחילו השבוע בלימוד מסכת סוטה. החל מדף יא במסכת, מובאות דרשות רבות העוסקות ביציאת מצרים, וכולן מתחילות מדיון במשנה על מידה כנגד

המצווה והעבירה אינה תלויה ביצר אלא בהתנהגותו של האדם, האם הוא ישלוט על יצרו או שיצרו ישתלט עליו כבר אמרו חז"ל: "הכל תלוי במזל אפילו

את החג צריך לעבור בראש ובראשונה בשמחה, בשלום ובקירוב לבבות. אחרת, מה עשינו? לחג הפסח יצא שם של חג שבו אנו נשארים רעבים. זה לא

גם בתוך החירות והשפע, נזכור את לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים ובגלות הנוראה "הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם" – בליל הסדר, כידוע,

הרחבת הזמן היא המאפשרת להנכיח את היחס המיוחד שלנו למרחבים השונים של הקיום, כפי שראוי לעשות בחג היצירה המיוחדת בקדושת הזמן, הקרויה בפינו "חול המועד",