כל המאמרים במדור מועדים

בקיץ תשכ"ו התנדבתי לגדוד הנח"ל המוצנח. סיפור חייהם של לוחמי המחזור, ובעיקר סיפור מותם של נופליו הוא סיפור חייה של הארץ הזו. חיילי המחזור נולדו

יש אמירה שאנשים אופטימיים נחשבים לפעמים ל"נמוכים", כי הם רואים רק את חצי הכוס המלאה. אך החכמה האמיתית היא להסתכל על המציאות באופן הוליסטי. גם

עם קום המדינה וקביעתו של יום ה' באייר כיום העצמאות, החלו דיונים על צביונו הראוי של היום. הרבנות הראשית לישראל היוותה מוקד לדיונים אלו ככל

אני יושב עם שלושת ילדיי המצורעים וחושב: "אִם נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר, וָמַתְנוּ שָׁם; וְאִם נֵשֵׁב פֹּה, וָמַתְנוּ". קשה להיות מצורע. לא חי ולא מת.

בגיל שנה, חודשים ספורים ואפילו עובָּר: איך מרגיש אדם שגדל ללא אבא, כשהוא מקים משפחה בעצמו? יתומי מלחמה שהפכו עם השנים להורים מספרים על הזיכרונות

"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" [יד, לד]. נוסח הפסוק נראה על פניו כנוסח חגיגי.

יום העצמאות החותם את "עשרת ימי התשובה הציוניים" – שראשיתם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה – אינו רק יום חג. הוא גם זמן לחשבון נפש לאומי,

בתום ימי טומאתה, נדרשת יולדת להביא לאחר לידתה, קורבן חטאת. בדרך כלל, אדם חייב להביא קרבן חטאת כשעבר עבירה. במה חטאה היולדת?! הרי תשעה חודשים

כשדבר מסוים הוא פשוט והגיוני, לא צריך לחפש לו מקור. לדוגמה, ההלכה קבעה שהמוציא מחברו עליו הראיה. האמורא רבי שמואל בר נחמני מצא לכך מקור

מיזמים שצמחו מתוך טרגדיה לאומית-אישית הופכים לנר זיכרון חי משמעותי, המנציח את הבן שנפל ואת התכונות הדומיננטיות שלו. שתי משפחות מצאו דרך להפוך את הכאב