יעקב ספוקוינייום הכיפורים נפתח בחרדת קודש. שני ספרי תורה מוצאים אחר כבוד מארון הקודש, וכל הקהל עומד על רגליו ומלווה את ספרי התורה אל הבמה, אם במבט ואם בהליכה ממש. מייד אח"כ אומר כל הקהל בכוונה גדולה את תפילת הפתיחה ליום הקדוש – תפילת 'כל נדרי'. תפילה להתרת הנדרים. מהו הטעם לפתיחת יום הכיפורים בהתרת הנדרים?
מסביר בעל 'התודעה': לפי שיום הכיפורים הוא יום סליחה ומחילה ותשובה, וצריך האדם להיטהר מעוונותיו ביום זה. אם נָדַר איזה נֶדֶר הוא חייב לקיימו ואם לא קיים, אין יוה"כ מכפר עליו ופוטרו מנדרו. ואולי נדר ושכח? מה יעשה ויתכפר לו? אין לו כפרה אלא התרת הנדר.
חרדת הקודש של יום הכיפורים מצויה בכל תפוצות ישראל, בכל מקום ובכל מצב. יתרה מכך, אף הגויים ידעו את פשרו וכבדוהו. כך קרה שאפילו בצבא הפרוסי, אחד מהצבאות היותר מיליטנטיים בהיסטוריה, ציינו את יום הכיפורים בכלל ואת תפילת כל נדרי בפרט. האירוע הונצח בציור על מטפחת בד אדומה בעלת כותרת מעניינת 'עבודת יום הכיפורים תרל"א במחנה אשר על פני מעֶץ'. המטפחת נתרמה לזכר אחד מהלוחמים היהודים שנהרגו בקרב על העיר מץ במלחמת פרוסיה-צרפת ב-1870. המטפחת מספרת לנו סיפור מעניין על חבורה של כמה עשרות חיילים יהודים שהתפללו בשדה הקרב בפתחו של היום הקדוש, כאשר הם מוקפים בעוד מאות חיילים לא יהודים.
איך קרה שהצבא הפרוסי, שממנו צמח הצבא הגרמני, דאג שיהודים יוכלו להתפלל? הסיפור מתחיל הרבה קודם לכן, כאשר גרמניה טרם נולדה. ברחבי המדינה הגרמנית של ימינו, היו כמה מאות נסיכויות בלי שלטון מרכזי. מאבק עז התחולל בין פרוסיה שבצפון גרמניה ובין הממלכה ההבסבורגית האוסטרית. התסכול בעם הגרמני היה גדול. במקום שיהיו למעצמה, נוצר פילוג כואב בין דוברי הגרמנית. פילוג זה הסתיים אחרי עלותו לשלטון של 'קנצלר הברזל', אוטו פון ביסמארק.
ביסמארק זכה לכינוי הזה בזכות אמירה מפורסמת שלו: "השאלות הגדולות של ימים אלה אינן יכולות להיפתר באמצעות נאומים והצבעות… אלא באמצעות ברזל ודם". ביסמארק שכנע את עשירי פרוסיה ומנהיגיה להקציב הרבה כסף ולהסכים לשירות צבאי ממושך, על מנת שיוכל לבנות את הצבא החזק באירופה. מבוקשו ניתן לו. מיטב הנוער נלקח לשירות לתקופה ממושכת. מפעלי נשק הוקמו ברחבי המדינה, והצבא שהבטיח אכן הוקם.
ביסמארק התגלה כמדינאי ערמומי, שידע להשתמש בכוחו הצבאי על מנת להשיג הישגים מדיניים. תחילה זכה בניצחונות בקרבות קצרים נגד דנמרק, אוסטריה וצרפת. לאחר שקנה לו שם, הצליח לאחד את נסיכויות צפון גרמניה למדינה אחת. באופן זה הגדיל את צבאו, והיה חשוב לו שגם יהודים דוברי גרמנית יתגייסו לצבא.
יהודי פרוסיה זכו לשוויון זכויות [אמנציפציה] ב-1812. הזכויות הביאו עימן גם חובות, וביניהן חובת הגיוס לצבא. לאחר איחוד צפון גרמניה חל שוויון הזכויות, ועימו חובת הגיוס גם במדינות אלה. יהודים רבים שמחו להתגייס, כדי שיוכלו להציג כלפי חוץ שהנם פטריוטים גרמנים, ולכן הזכויות מגיעות להם בדין.
תפילת 'כל נדרי' המונצחת במטפחת מספרת גם את סיפור הקרב עצמו. הצבא הצרפתי היה ערב תבוסה לצבא הפרוסי, והעיר מץ שבמחוז לורין הייתה נתונה במצור. מחוץ לעיר הנצורה ערכו היהודים את תפילתם ביום הקדוש.
יש אומרים שהתפילה לא הייתה בשדה כפי שהיא מופיעה בציור, אלא בבית כנסת מאולתר בסמוך למחנה הצבא הפרוסי. לא בטוח שהדיוק הזה בכלל חשוב. העיקר הוא שהתפילה אכן התקיימה בצבא גרמני 63 שנים לפני עליית היטלר ימ"ש לשלטון בגרמניה. גם בשעה שראו היהודים בגרמניה החדשה את ארצם והיו נאמנים לה, רגע לפני הקרב המכריע, הם התפללו לריבונו של עולם בסיומו של היום הקדוש, שיזכו 'לשנה הבאה בירושלים'.
Yaakovspok1@gmail.com.
