כל המאמרים במדור מועדים

בתלמוד (פסחים קטו, ע"ב) מובא סיפור על האמורא אביי שישב לפני האמורא הגדול, מורו ורבו, רבה בליל הסדר. עיגונו הריאלי (או, אם תרצו, הספרותי) של

לאחר שפנו אליי קוראים אדוקים של העלון, בעקבות מאמר שהתפרסם בעלון שבת הגדול, נדרשתי לדברים שנכתבו ואשתדל להעמיד דברים על דיוקם. כאשר אנשים שאינם רבנים,

כולנו מייחלים לחירות – לאותה תחושה עמוקה של היכולת לבחור ולעצב את חיינו ללא תנאים ומגבלות. לכאורה, העולם המערבי מציע לנו מרחב בחירה חסר תקדים:

תחשבו שאתם באים לראיון עבודה. השאלה הראשונה שהמראיין שואל אתכם היא: "ספר/י לי על עצמך". איך הייתם מספרים את הסיפור שלכם? מהיכן הייתם מתחילים? קרוב

מטולה, העיירה הצפונית ביותר בישראל, שכותב השורות הללו כבר בישר לקוראיו על עלייתו אליה, ניצבת היום במוקד המערכה שאנו שרויים בה. מיקומה בקצה אצבע הגליל,

חג הפסח, יותר מכל חג אחר בלוח השנה היהודי, מזמין אותנו לשוב אל שאלות היסוד של הזהות והחירות. לא רק זיכרון היסטורי של יציאת מצרים

לאחר שסיימנו את מצוות ליל הסדר – סיפרנו ביציאת מצרים, אכלנו מצה ומרור, שתינו ארבע כוסות ושוררנו את ההלל – לכאורה הסדר תם. מדוע זקוקים

בשמואל א' פרק כ"ז, דוד מבין שלמרות ששאול כבר הודה בצדקתו, עליו להתרחק מפני הקנאה העזה השוררת בו ולהתרחק מעבר לגבולות הארץ. הוא פונה לאכיש,

בשבת חול המועד בפסח ובסוכות קוראים את פרשיית המועדות שבפרשת כי תישא, ובין היתר נאמר בה: "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר

"אהליאב", הוא אומר, נשען על המשקוף. "שמעת מה אומרים?". אהליאב לא מרים מייד את הראש, הידיים שלו בתוך שק קמח והוא ממשיך ללוש. "מה עכשיו,