מערכת שבתוןעו"ד יוסף שטח
המונח 'דעת תורה' שנאמר בגמרא (חולין צ/ב) בהקשר של הלכת גיד הנשה הורחב בדורות האחרונים לכל תחומי החיים: ביטחון, כלכלה, רפואה וחיים אישיים. בקרב חרדים, במיוחד בחסידויות, ניתן לאדמו"ר או ל"גדול בתורה" מעמד על של "מרא דאתרא", בהתאם ל"השקפה" ו"על פי אשר יורוך". מגמה זו זלגה לכיפות הסרוגות בציונות הדתית. דעת הרב, גם בענייני צבא ורפואה, גם אם הרב אינו מומחה לצבא ולרפואה, כבר אינה 'רק' חוות דעת בנושאים אלה, אלא כביכול הלכה. כך ההוראה לא להתגייס, ללמוד תורה ולא לעבוד, לא להתחסן, לא ללמוד לימודי ליבה, אין חיוב ל'דינא דמלכותא' ועוד .
במבחן ההיסטוריה מיותר לציין את טעויות הרבנים בשואה (ראו "אם הבנים שמחה" של הרב טייכטל הי"ד), את מחיר התמיכה במרד בר כוכבא ועוד. רבים רואים ברב הבקיא בהלכה 'מורה על' ולא אדם שהוא גם עם חולשות אנוש. יש רבנים השמחים כשצעירים מרקדים בפניהם ושרים את 'ימים על ימי מלך'. בדורות קודמים רוב רובם של הרבנים נהגו בענווה, בזהירות וחרף זאת זכו לכבוד רב, להערכה ולהערצה.
היחס לרב הוא רק אחד משינוים בולטים בזרם הציוני-דתי של היום, לעומת מה שהיה בו לפני עשורים, כשאני וכמותי עוד היינו צעירים. מה גרם לשינויים האלה?
אציין בתמצית מספר גורמים:
- החינוך – חינוך הצעירים בהרבה מאוד מהישיבות התיכוניות הציוניות הופקד בידי רבנים חרדים. בטח עד לפני כמה עשורים בודדים, כשבוגרי ישיבות הסדר (מעטים מדי) בחרו באתגר חינוכי זה וראו בו שליחות של ממש. רמ"ים חרדיים איישו בשמחה את הישיבות התיכוניות, את ישיבות ההסדר, ובדור האחרון גם את בתי הספר הממלכתי דתי. חלקם אמנם פעלו להבליט את השוני שבין התפיסות הרעיוניות, מתוך כבוד לשתיהן, אך חלקם ידעו ובמכוון להעביר מסרים בדבר עדיפות לכאורה של התפיסה הרעיונית של בתי המדרש עליהם הם גדלו במגזר החרדי. אין גם פלא אפוא שהופעת התלמידים כיום בחינוך הדתי-לאומי, על נגזרותיו השונות, שונה ביחס לעבר, כאשר הכיפה הסרוגה הידועה נטתה בחן מעט הצידה. הכיפה כסמל. הסרוגה עם דוגמאות מסביב (לא ענקית) – אז, לעומת כיפות ענקיות, לאוו דווקא סרוגות יד, היום.
- כיום ברוב מוסדות החינוך של המגזר הדתי לאומי יש הפרדה מגדרית כללית , בחלקם הגדול כבר מכיתה א' – תופעה שלא הייתה קיימת לפני דורות. את רבים מבתי הספר התיכוניים הדתיים המעורבים של אז החליפו אולפנות וישיבות.
- כיום, תלמידי החינוך הדתי כמעט שאינם לומדים היסטוריה כללית ובקושי נחשפים לעומק מונחים כדמוקרטיה וליברליות (שאינם סותרים את היהדות).
- ריבוי תפקידי רבנים – אם בעבר היה רב ראשי בעיר שענה לשאלות, כיום יש רב כמעט בכל בית כנסת, בית ספר ומוסד דתי. זה קורה דווקא בעידן של בוגרי ישיבות, פריחה של ספרות תורנית מתחדשת ועדכנית, מחשבים ו-AI – באמצעותם קל לדעת תשובה לכל שאלה. פוליטיקאים חרדיים דאגו לתגמול מכובד למכהנים במשרת רב, בין אם צריך במקום ההוא רב ובין אם לא, מה שמביא לאינפלציה במינוי רבנים (בד"כ מהמחנה ה'נכון').
- תקשורת חינמית – מזה כעשרים שנה מחלקים עלוני שבת בבתי הכנסת. מלבד "שבתון" שהוא במרכז, רוב העלונים הם ימנים קיצונים. כשקוראים כל שבת עלון
כ'עולם קטן' וצופים בערוץ 14 – החשיבה נעשית אחרת. אין דיון עניני של הקשבה וחשיבה, אלא דיון זהותי, חד-צדדי וממדי.
ו. מעורבות פוליטית גבוהה ואקטיבית של המפלגות הדתיות במינויים למקורבים ובחלוקת כספים. ללא המעורבות הפוליטית לא ניתן להבין כיצד הספרדים התרחקו ממסורת אבותם ואימצו את אורח החיים החרדי האשכנזי.
יש גורמים נוספים כמגורים בשכונות נפרדות ולא מעורבות, דיור קהילתי איכותי ומוזל ועוד.
המגמות הנ"ל שינו את היהדות המסורתית של הכיפות הסרוגות. להבנתי הם גם הרחיקו חילונים רבים מהיהדות.
דברים לא קלים, אך יש לומר את האמת, שהיא ערך עליון בתורה ("חותמו של הקב"ה אמת").
