כל המאמרים במדור מועדים

במסכת סוכה, פרק ב' משנה ט', נאמר: "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי". הרמב"ם במשנה תורה מפרט: "שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה

הפעם אני רוצה לנצל את הבמה שניתנה לי ב"שבתון" ואת התקופה הנוראה הזו, כדי לבקש את המחילה האישית שלי. יכול להיות שלפעמים נשמע שאני מאוד

"עשה למען חטופים והרוגים על שם קודשך" יום שני, 7 באוקטובר, היה עבור רבים, ואני בתוכם, יום חשבון נפש משמעותי בעקבות הטבח שאירע בעוטף לפני

פרשת "האזינו" מציגה לנו סוג חדש של עדות. בנוהג שבעולם עדים מוזמנים לדווח מה ראו עיניהם בעבר. בית המשפט, או כל מסגרת רלוונטית אחרת, אמור

המשפט הראשון אותו אומר החזן עם כניסת יום כיפור, עוד לפני תפילת 'כל נדרי' הוא "על דעת המקום ועל דעת הקהל". במובן מסוים המילים הללו

בטור הקודם עמדנו על התפיסה המהפכנית של החסידות בנושא 'עבודה בגשמיות'. החסידות חידשה שאפשר לעבוד את א-לוהים גם לא דרך לימוד תורה או עשיית מצוות,

בערב יום הכיפורים בקרב קהילות אשכנז נהוג לשיר את הפיוט הבא: "כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר

"אין אתה יכול לעמוד על אופייה של אומה זו וכו'" (ירושלמי שקלים א א). מה לא נאמר על העם עתיק היומין הזה, אשר סבל גזרות,

מדינת ישראל מצויה במלחמה זה כשנה. מבצע "חיצי הצפון" בעיצומו, וגם התמרון ברצועת עזה יימשך לאורך יום הכיפורים, עד אשר נזכה בעזרת ה' להכריע את

"סליחה". נראה שאין בעולם מילה אחת שמלאה בכל כך הרבה משמעות. רק השבוע עם ישראל ציין את הטראומה הקשה ביותר שלו, וחלק מהציבור עדיין מחכה