כל המאמרים במדור זווית אישית

היה השבוע עצוב ומרתק בו זמנית, לשמוע שני ראיונות עם שני רבנים מפריז המכהנים כרבני קהילות, לאחר מתקפות הטרור שם. שניהם נשאלו על המצב בקרב

מהרי נא והניחי על ליבי תחבושת בטרם תשכיביני לישון וספרי לי על הילד שהייתי איך שמחתי על הגשם הראשון. [אהוד בנאי] השורות הללו נכתבות בשעות

פעם אחר פעם, ובמיוחד סביב הפרשיות העוסקות במשכן, מופיע הביטוי הייחודי 'חָכְמַת לֵב': "וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב", "וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה", "וְכָל אִשָּׁה

מבחינה ריאלית- נראה שלא יכול להיות גרוע יותר. הגזירה נגזרה, והרצים כבר יצאו דחופים בדבר המלך. המצב החברתי והרוחני הפנימי, כמו גם מערכת היחסים הבין

דמעותיה וצערה של אם שכולה יהודיה, אינן כדמעותיה וצערה של אם רוצח ומחבל, המשסף וטובח נשים ועוללים. דמעותיה של אם יהודיה, שחינכה את בנה לחמלה

יש אנשים שכל חייהם מתנהלים כמו משחק הילדים- 'כן-לא-שחור-לבן'. גוונים נוספים בין שחור ללבן לא קיימים בחייהם. השפה בה הם משתמשים, וחייהם בכלל, נעים כמטוטלת

בשעה טובה ומוצלחת, שנה בדיוק לאחר יציאת מצרים, מוקם המשכן: " וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן". אל המשכן הזה יוכנסו כלים

אני מתאר לעצמי שאני לא היחיד שהתבלבל תמיד במילים של שירו המפורסם של אברהם צבי אידלסון- 'הבה נגילה'. המילים המקוריות הן 'עורו אחים בלב שמח',

המכרז הראשון לבחירת מנהיג לעם ישראל יצא לדרך. בראש ועדת האיתור מכהן הקב"ה בכבודו ובעצמו, זאת לאחר שמשה רבנו מבקש ומגדיר לקב"ה מה לדעתו הם

הרבה פעלים יש בעשרת הדיברות, ובהם אחד יחיד ומיוחד- 'כַּבֵּד'. מעניין לשים לב שהפועל הזה כַּבֵּד לא נאמר לגבי מצוות שבת או כשרות, וגם לא