
מה שלמדנו במצרים
הנרטיב המכונן את החוק החברתי בתורה הוא האחווה. סיפורו של עם ישראל הוא מראשיתו סיפור של משפחה. תודעה זו גוזרת חוקים שונים המחייבים כל אדם

הנרטיב המכונן את החוק החברתי בתורה הוא האחווה. סיפורו של עם ישראל הוא מראשיתו סיפור של משפחה. תודעה זו גוזרת חוקים שונים המחייבים כל אדם

כל אדם מישראל הוא אח לאדם אחר, ויחס זו הוא שמעצב את חוקי התורה השונים התורה איננה מתחילה במתן תורה אלא בסיפורה של משפחה, והדבר

עם שיבתנו לארץ וכינונה של מדינת ישראל, העולם הבא איננו יכול להמשיך לשמש כתכלית של קיומנו הדתי כששואלים אדם דתי מן השורה מדוע הוא מקיים

על מנת לפתח דתיות ציונית, אשר תראה במדינה כלי חיובי למימוש ערכיה וחזונה של דת ישראל ולא איום עליהם, עלינו לשוב אל יסודותיה של תורת

במקום ה'סטטוס קוו' על אנשי הדת לבחון כיצד אנו מבטאים את זהותנו היהודית ברשימות שפרסמתי בחודשיים האחרונים, ניסיתי להציב את היסודות הראשוניים לטיפול בענייני דת

"איך נוכל לצפות לרגלו של המשיח, להעמיד עלינו מלך להיות הממלכה לו ולזרעו אחריו כל הימים, אחרי כי כל העולם כולו וביחוד עם ישראל

הנוהג במדינת ישראל, של שלטון הפוליטיקה בדת, מנוגד לאופן שבו עם ישראל לאורך הדורות האם מדינה יהודית יכולה להיות גם דמוקרטית? בעיני רבים, התשובה

כדי שהדת והמדינה יוכלו לשלב ידיים ויממשו את הפוטנציאל שהעידן המיוחד שבו אנו חיים מזמן לנו, יש להבין אל נכון את מערכת היחסים ביניהן. טענתי

לאחוז. להודות ולהלל על ההזדמנות שקיבלנו, ולחשוב כל העת כיצד אנו מממשים אותה מלחמת ששת הימים חוללה מפנה ביחסה של יהדות העולם לישראל. רבנים מן

יחס קדושה למוסדות ממלכתיים, לשלטון ובעלי שררה, לכלי נשק ולמדי צבא, זהו דבר המנוגד לרוחה של תורת ישראל בחתך כללי, הגישה החרדית תופסת את המציאות