כל המאמרים במדור הלכה מסביב לשולחן

הכוונה היא מרכיב קריטי בקיום מצוות שופר. פוסק הרמב"ם (הלכות שופר ב, ד): "נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע להוציאו, או שנתכוון התוקע

לאמירת הסליחות אין מקור קדום. לראשונה אנו פוגשים אותה בכתבי הגאונים, וכפי שהדבר התגלגל למשנה תורה לרמב"ם (הלכות תשובה ג, ד): "…ומפני ענין זה נהגו

האקט שמאפיין כיום יותר מכל חתונה יהודית הוא שבירת הכוס, ואין דבר יותר אירוני מכך. שכן, לא זו בלבד שמדובר במנהג מאוחר, שאיננו מוזכר מפורשות

העלנו ברשימה הקודמת כי ברכת חתנים (שבע ברכות) היא ברכת שבח ולא ברכת המצוות. כעת נברר מיהו זה שאמור לאומרה. נקדים, שקיים דמיון מוצק בהלכה

דברנו ברשימה הקודמת על הצורך בתרגום הכתובה בימינו ללשון עברית. כעת נדון בשינויים המתבקשים להיעשות בתוכנה של הכתובה לאור מציאות ימינו. הסכום שבו החתן מתחייב

נדון הפעם בקצרה בנושא הכתובה בימינו. רוב מוחלט של גברים החותמים היום על הכתובה לא באמת מבינים על מה הם חותמים. הרב המחתן אמנם מסביר

התחלנו ברשימה הקודמת לדון בסוגיית מכנסים לנשים. ראינו, כי במכנסיים המיוחדים לנשים אין דין 'לא ילבש', והרי הם ככל בגדי הנשים המותרים להן. ובכל זאת,

פעם זה היה יותר פשוט. המנהג היה לומר את הסליחות באשמורת הבוקר, קרי בחלק האחרון של הלילה, לפני עלות השחר. על פי הזוהר והקבלה זהו

חשיבות מיוחדת נודעה לה לתפילה בציבור. על אף שיכול אדם להתפלל ביחיד, אמרו חכמים כי "תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה

התפילות בראש השנה וביום כיפור ארוכות יותר מהרגיל. כמו כן יותר אנשים מאשר בשבת רגילה מגיעים לבית הכנסת. הארכת התפילה וריבוי המתפללים מגבירים את החשש