כל המאמרים במדור בחזית האמונה

יש אנשים שהציפיות שלהם מהמציאות נראות לי מוזרות למדי. למשל, שמעתי אדם דתי שאומר: "אני לא מאמין שתפילות נענות". אמרתי לו: "אולי לא כולן, אבל

יש אנשים שכועסים על ה' ומאשימים אותו בכל מיני צרות שבאות עליהם. יש אפילו כאלה שטוענים שאנשים המציאו את אלוקים כדי שיהיה להם את מי

אנשים דתיים נוטים להיות בריאים יותר, מאושרים יותר ומוסריים יותר מאנשים שחיים במנותק מהדת. כך עולה ממאות מחקרים שבדקו את הנושאים הללו. כמה ממצאים בולטים:

האם מדענים מאמינים בא-לוהים? אנשים רבים מזהים את המדע עם אתאיזם, ומשוכנעים שככל שרוכש האדם יותר השכלה מדעית, כך הוא מתרחק מהאמונה בא-ל. כשמבינים איך

"ואלה שמות". קריאת שמות לדברים היא אחד ממאפייניו של האדם. כבר אדם הראשון קרא בשמות לכל בעלי החיים. זו אינה רק פעולה טכנית של סימון,

האם לאלוקים יש רגשות? אין ספק שהתנ"ך וחז"ל מייחסים לו רגשות רבים. הוא אוהב, כועס, מתעצב, שמח וכן הלאה. הפילוסופים בימי הביניים ראו ברגשות היפעלות

יש אנשים שמאשימים את אלוקים בסבל וברוע שקיימים בעולם. זה סוג של צורך נפשי, לחפש אשמים; כשנחשפים לסבל בלתי נתפס, דרושה כתובת לצעוק אליה, וגם

שאלה אותי מישהי השבוע: אם האמונה באלוקים וביהדות כל כך פשוטה וברורה, איך זה שרוב העולם לא מקבל אותה? מה, כל הנוצרים, מוסלמים, אתאיסטים וכו'

בשבוע שעבר כתבתי על כך שאנשים מסוימים לא מאמינים בהשגחה, משום שהם "לא רואים אותה". התשובה לכך היא, שהשגחה אינה משהו שכל אדם אמור לראות:

יש אנשים שטוענים שהם אינם מאמינים בהשגחה פרטית, משום שלדבריהם "הם לא רואים אותה". נראה להם כאילו חייהם מתנהלים בצורה מקרית ועיוורת, על פי חוקי