לא עת דיבורים אלא עת מעשים היא
פרשת בשלח עוסקת באחד השיאים המרכזיים בחייו האמונים של עם ישראל -נס קריעת ים סוף ובעקבותיו שירת הים. באותה פרשה
ארכיון של: י׳ באלול ה׳תש״פ (אוגוסט 30, 2020)
בין שירת מרים לשירת משה
עוד בהיותה ילדה צעירה לימים עומדת מרים בשיאן של גזרות ומשגיחה על משה על מנת שלא ייפגע חלילה לרעה. ברגע
מה תצעק אלי
סיפור יציאת מצרים מגיע אל שיאו בפרשת קריעת ים סוף. בני ישראל החבוטים, המעונים, יוצאים בשן ועין ממצרים החשוכה, ודווקא
כאן אפשר להתלונן
מעשה ביהודי שהגיע לארץ מרוסיה בתקופת הקומוניזם. "איך היה האוכל ברוסיה"?, נשאל. "לא יכולתי להתלונן". "ואיך הייתה העבודה?". "ממש לא
הנמצא מקור יהודי להומיאופתיה?
מיד אחרי קריעת ים סוף נתקל משה רבינו באתגר מנהיגותי ראשון במעלה, שמגיע מבפנים, מתוך העם עצמו. העם צמא למים,
"הוא טוען כך כי…."
אחד מהכלים המכוערים בעולמה המפואר של המחלוקת הוא ייחוס מניעים שליליים לבעל הפלוגתא שלך. ייחוס זה ממיר את הדיון על
תנין וגם נחש
בפרשה הקודמת קראנו על שלושה אותות, שהיה אמור משה לבצע באמצעות מטהו. באחד מהאותות משה התבקש להשליך את המטה ולהפכו
מכות מצרים- נוק אאוט או תהליך חינוכי
פרשת וארא עוסקת בתהליך ההסטורי והניסי של מכות מצרים , והכשרת הלבבות ליציאת עם ישראל ממצרים. הכשרת הלבבות אצל המצרים
כלי כסף וכלי זהב! ושמלות?
הרב משה פינצ'וק, רב הקמפוס וראש המרכז למורשת ישראל, המכללה האקדמית נתניה לפני מכת בכורות הקב"ה מצווה את משה: "דַּבֶּר
מה בין מכת ברד למתן תורה?
התיאור מזרה האימה של מכת ברד מהדהד בראשינו מזה אלפי שנים (שמות ט, כג-כד): "וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ