מחוץ למחנה
"פרשת המקלל" (ויקרא כד, י-כג) שחותמת את פרשתנו, מתארת אמירה קשה שיצאה מפיה של דמות אנונימית-למחצה, בן ליחסי תערובת, שסופה
"פרשת המקלל" (ויקרא כד, י-כג) שחותמת את פרשתנו, מתארת אמירה קשה שיצאה מפיה של דמות אנונימית-למחצה, בן ליחסי תערובת, שסופה
אלון יוניאן יועץ פיתוח עסקי ואסטרטגי פרשתנו עוסקת רובה ככולה בענייני הכוהנים ומועדי ישראל. בסוף הפרשה מופיעה פרשייה אשר אינה
פרשות תזריע מצורע עוסקות בטומאת נגעי הצרעת. טומאת הצרעת באה לנו בשל עוון לשון הרע, המונח "מצורע" דומה, לדברי חכמנו,
הרב משה פינצ'וק, ראש תכנית בית המדרש, המכללה האקדמית נתניה אין מקור בתלמוד למנהגי האבילות בספירת העומר. אך מנהגים אלו
זכה הפיוט 'לְכָה דוֹדִי' של רבי שלמה אלקבץ, להתקבל על כל קהילות ישראל ולהיאמר עם כניסת השבת. בפיוט זה גנוזים
מועצת הרבנות הראשית לישראל תיקנה שביום העצמאות יש לקרוא את דברי הנביא ישעיהו, המבשר על הגאולה האחרונה והשלימה. בין השאר,
בפרשת השבוע אנו פוגשים סוג מוזר מאד של צרעת (פרק יד') "(לג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (לד)
הסידור הפנימי של הפסוקים בתחילת הפרשה תמוה וכך נאמר ויקרא יב (ב – ד): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה
לפני שני גיליונות עסקנו בעמדה לפיה מינוי המלך הוא מצוות עשה מהתורה. המייצג המובהק של הגישה המלוכנית הוא, כפי שראינו,
הפסוקים: "אשה כי תזריע וילדה זכר, ואם נקבה תלד" וגו', מתייחסים לתהליך הלידה הטבעית מאז לידתם של קין והבל לאדם