אל מחוץ למחנה
"פרשת המקלל" (ויקרא כד, י-כג) שחותמת את פרשתנו, מתארת אמירה קשה שיצאה מפיה של דמות אנונימית-למחצה, בן ליחסי תערובת, שסופה
"פרשת המקלל" (ויקרא כד, י-כג) שחותמת את פרשתנו, מתארת אמירה קשה שיצאה מפיה של דמות אנונימית-למחצה, בן ליחסי תערובת, שסופה
"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת להם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם
פרשת אמור עוסקת בתחילתה בעניין קדושת הכוהנים ומיד לאחר מכן עוסקת הפרשה בעניין קדושת הזמן, השבת והמועדים. התורה מסבירה את
בימים אלה אנו עומדים בעיצומם של ימי ספירת העומר. מקורה של מצוה יקרה זו בפרשתנו: 'וספרתם לכם ממחרת השבת מיום
לפי המסורת היהודית ל"ג בעומר נקשר בדמותו של רבי עקיבא, מאחר שהמגיפה הנוראה שפשתה בתלמידי רבי עקיבא פסקה ביום זה.
את ספירת העומר אנו סופרים מהיום הראשון עד יום הארבעים ותשע, בסדר עולה. מכאן שהמבוקש בספירת העומר איננו תאריך היעד
בשבוע שבו ישבה ועדת השרים לחקיקה על הצעת החוק להגביל את שכר הבכירים אנו קוראים בפרשת השבוע, כחלק אינטרגרלי מפרשת
פרשת "אחרי-מות" שעניינה עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים מסתיימת בפרשת איסורי עריות אותה אנו קוראים במנחה של יום הכיפורים, כמוה
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם.
לפי המסורת היהודית בל"ג בעומר יצאו רבי שמעון ובנו רבי אלעזר מן המערה, כדברי ערוך השולחן: "ורגילין לקרותו הלולא רשב"י