ארכיון של: י״ב בניסן ה׳תשפ״ו (מרץ 30, 2026)
מה נשתנה
בתלמוד (פסחים קטו, ע"ב) מובא סיפור על האמורא אביי שישב לפני האמורא הגדול, מורו ורבו, רבה בליל הסדר. עיגונו הריאלי
"כזית" בכובד ראש – על הלכה, מנהג וחומרה
לאחר שפנו אליי קוראים אדוקים של העלון, בעקבות מאמר שהתפרסם בעלון שבת הגדול, נדרשתי לדברים שנכתבו ואשתדל להעמיד דברים על
חירות בצל המערכה: על הבחירה שמעבר לנסיבות
כולנו מייחלים לחירות – לאותה תחושה עמוקה של היכולת לבחור ולעצב את חיינו ללא תנאים ומגבלות. לכאורה, העולם המערבי מציע
הסיפור שלנו
תחשבו שאתם באים לראיון עבודה. השאלה הראשונה שהמראיין שואל אתכם היא: "ספר/י לי על עצמך". איך הייתם מספרים את הסיפור
להיות מטולאי
מטולה, העיירה הצפונית ביותר בישראל, שכותב השורות הללו כבר בישר לקוראיו על עלייתו אליה, ניצבת היום במוקד המערכה שאנו שרויים
לצאת ממצרים ולהמשיך ללכת: על עומק החירות האנושית
חג הפסח, יותר מכל חג אחר בלוח השנה היהודי, מזמין אותנו לשוב אל שאלות היסוד של הזהות והחירות. לא רק
ליל הסדר בתקופת מלחמה
לאחר שסיימנו את מצוות ליל הסדר – סיפרנו ביציאת מצרים, אכלנו מצה ומרור, שתינו ארבע כוסות ושוררנו את ההלל –
שייכות, מסוגלות ואוטונומיה
בשמואל א' פרק כ"ז, דוד מבין שלמרות ששאול כבר הודה בצדקתו, עליו להתרחק מפני הקנאה העזה השוררת בו ולהתרחק מעבר
הלכות חול המועד בצה"ל – בשגרה ובחירום
בשבת חול המועד בפסח ובסוכות קוראים את פרשיית המועדות שבפרשת כי תישא, ובין היתר נאמר בה: "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה