ארכיון של: י״ב בניסן ה׳תשפ״ו (מרץ 30, 2026)

ארבעה שמות לו, לחג הפסח: פסח, מצות, אביב וחרות, וברצוני להציע לו שם נוסף: חג האהבה. כדי להסביר מדוע לו

בתלמוד (פסחים קטו, ע"ב) מובא סיפור על האמורא אביי שישב לפני האמורא הגדול, מורו ורבו, רבה בליל הסדר. עיגונו הריאלי

לאחר שפנו אליי קוראים אדוקים של העלון, בעקבות מאמר שהתפרסם בעלון שבת הגדול, נדרשתי לדברים שנכתבו ואשתדל להעמיד דברים על

כולנו מייחלים לחירות – לאותה תחושה עמוקה של היכולת לבחור ולעצב את חיינו ללא תנאים ומגבלות. לכאורה, העולם המערבי מציע

תחשבו שאתם באים לראיון עבודה. השאלה הראשונה שהמראיין שואל אתכם היא: "ספר/י לי על עצמך". איך הייתם מספרים את הסיפור

מטולה, העיירה הצפונית ביותר בישראל, שכותב השורות הללו כבר בישר לקוראיו על עלייתו אליה, ניצבת היום במוקד המערכה שאנו שרויים

חג הפסח, יותר מכל חג אחר בלוח השנה היהודי, מזמין אותנו לשוב אל שאלות היסוד של הזהות והחירות. לא רק

לאחר שסיימנו את מצוות ליל הסדר – סיפרנו ביציאת מצרים, אכלנו מצה ומרור, שתינו ארבע כוסות ושוררנו את ההלל –

בשמואל א' פרק כ"ז, דוד מבין שלמרות ששאול כבר הודה בצדקתו, עליו להתרחק מפני הקנאה העזה השוררת בו ולהתרחק מעבר

בשבת חול המועד בפסח ובסוכות קוראים את פרשיית המועדות שבפרשת כי תישא, ובין היתר נאמר בה: "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה