הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)הבדיחה מספרת שעל כל שני יהודים צריך שלושה בתי כנסת. מסתבר, שהמציאות איננה רחוקה מכך. הנה כי כן, ביהדות חולקים שני זרמים עיקריים – אשכנזים וספרדים, ועם זאת, יש בידינו שלושה נוסחי תפילה – אשכנז, עדות המזרח וספרד (ר' שוואית). כיצד נוצר נוסח חדש לתפילה ומה טיבו?
הכל מתחיל בעקבות השפעתו העצומה של האר"י על המרחב היהודי. בין יתר פעולותיו, מגיה האר"י את נוסח התפילה של הספרדים לאור הכוונות והסודות שמצא בו, ומסדר אותו באופן מדוקדק. הנוסח שהוא מייסד – נוסח האר"י, מתקבל חיש מהר על ידי קהילות רבות ברחבי העולם, ומגיע אף לארצות אשכנז, שם יחידים מאמצים אותו במלואו. המפורסמים שבהם הם רבותיו של החתם סופר – ר' נתן אדלר ור' פנחס הורוביץ, בעל ההפלאה.
גם בקרב החסידים היו שאמצו נוסח זה במלואו, אולם לחלקם זה היה קשה ולכן הם שילבו אותו בנוסח אשכנז. כך נוצר נוסח ספרד (ר' שוואית), שהוא מיזוג של נוסח האר"י ואשכנז. דא עקא, שפעמים רבות היו אלה בעלי הדפוס שעשו את השילוב, ולא תלמידי חכמים, וכך נוצרו שיבושים וטעויות בנוסח התפילה החדש. דוגמאות לשיבושים הללו מצויות בברכת רפאנו ושמע קולנו שבתפילת העמידה, אך פטורים אנו מלהזכירן שכן הן כבר תוקנו במהדורתו של ר' שלמה טל 'רינת ישראל'. כאן נזכיר מקצת הטעויות שהשתרבבו גם למהדורתו זו, ושראוי לתקנן.
למשל, בברכת 'על הצדיקים' בתפילה שמונה עשרה, גורס נוסח אשכנז "על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עמך בית ישראל". נוסח האר"י גורס "על הצדיקים ועל החסידים ועל שארית עמך בית ישראל", כשהמילים האחרונות מכוונות לשאר עם ישראל שאינם צדיקים ולא חסידים. בא נוסח ספרד ומיזג את הנוסחים "על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני שארית עמך בית ישראל". לסיומת הזו אין מובן כלל ועיקר. אם ברצונך להתפלל על הזקנים, עליך להתפלל על מכלול הזקנים. אם ברצונך להתפלל על שאר ישראל יש להזכיר את כלל שארית ישראל. אבל להתפלל על הזקנים של שארית ישראל, נראה כחסר משמעות. טוב לפיכך לדבוק או בנוסח האר"י או בנוסח אשכנז המקוריים ולא להזדקק למיזוג התמוה הזה.
כך קרה גם בתפילת מוסף של שבת. נוסח אשכנז גורס: "אז מסיני נצטוו עליה, ותצוונו ה' א-להינו להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי". נוסח האר"י גורס "אז מסיני נצטוו צוויי פעליה כראוי". בא נוסח ספרד ואיחד את שניהם: "אז מסיני נצטוו צוויי פעליה כראוי. ותצונו ה' א-להינו להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי". השימוש הכפול במילה 'כראוי' שבא בעקבות מיזוג הנוסחים נראה מוזר. טוב אפוא להשמיט אחד מהם ולהזכירו רק פעם אחת.
דוגמה אחרונה: בסוף ברכת 'אהבת עולם' שלפני קריאת שמע של שחרית, גורס נוסח אשכנז: "וקרבתנו לשמך הגדול סלה באמת, להודות לך וליחדך באהבה". נוסח האר"י גורס "וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה, להודות לך וליחדך ליראה ולאהבה את שמך". נוסח ספרד איחד את הנוסחים "וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה באמת באהבה, להודות לך וליחדך באהבה ולאהבה את שמך". אזכור המילה אהבה שלוש פעמים במשפט יחסית לא ארוך שכזה נראה לא טבעי. יתרה מכך, חיבור המלים 'באמת באהבה' חסר משמעות. יש להחליט האם קרבנו הקב"ה לשמו הגדול באמת או באהבה, ואילו עשה זאת בשניהם יש לומר 'באמת ובאהבה' עם ואו החיבור ולא כמו הנוסח הקיים. לא זו בלבד, אלא שבהמשך אנו אומרים 'לאהבה את שמך', וקשה להבין מדוע אנו אומרים זאת גם בתחילה 'וקרבתנו לשמך באהבה'. אי לכך, נראה לענ"ד שיש להשמיט את המילה אהבה הראשונה, לפתוח בנוסח אשכנז ולסיים בנוסח האר"י, וכך להינצל מטעויות.
אין להיבהל משינויים שכאלו בנוסח ספרד. כאמור, נוסח ספרד איננו קדום אלא יסודו בשלוש מאות השנים האחרונות בלבד. לא זו בלבד, אלא שניסוחים רבים בו הם מעשה ידיהם של בעלי דפוס, שלאו דווקא היו תלמידי חכמים, וממילא המשנה אותו איננו חולק על מנהג אבות קדום או בעלי סמכא. ואם נתחשב בעובדה ששינויים בו כבר נעשו על ידי ר' שלמה טל, הרי שנקל יהיה להמשיך בכך. כל שיש לעשות הוא לפתוח את האוזניים למה שיוצא מפינו. לבחון האם לכתוב בסידור יש משמעות והאם הנוסח חף מכפילויות וסתירות פנימיות. חוש הביקורת, המגיע מרצון אמיתי לכוון בתפילה, הוא בסופו של דבר המתכון הטוב ביותר להגיע לנוסח התפילה הרצוי והמקובל, הן בעיני אדם והן בעיני שמים.
למאמר המלא: alonshabbat@gmail.com
(בהעלותך תשעה)
