הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)מה אפשר שיעשה כל אחד מאתנו שמקבל הזמנה לחתונה ? מה אפשר שיחולל כל אחד שהוא שותף בחתונה במשפחתו ? מהו הנתיב בו ניתן להוליך את השמחה הגדולה למקום התיקון וההארה ? לחשוב על מי שלא שלח עוד את ההזמנות לחתונה שלו עצמו, כי הוא והיא לא מצאו עדיין את המפגש ביניהם, ולעשות ככל שיכולתנו כדי לקדם את האפשרות הזו.
הבדידות קשה היא; הקנאה – אף היא אינה מעוררת שמחות; תחושת הנטישה והזרות של החברות והחברים הטובים שהתחתנו אינם עושים טוב לבני אדם; השעון הביולוגי מתקתק; חזק ממנו השעון הפסיכולוגי, המקשה כל כך את הגמישות ויכולת השינוי, והכנסת אדם אחר לתוך עצמו; מייסדת מחסומים משל עצמה היא המחשבה ש"לא חיכיתי עד עכשיו כדי להתחתן איתו או איתה"; והקשה מכל – התחושה שמשודרת מכל עבר כי העובדה שאדם לא נשוי היא למעשה החלטה שלו או הכרעה שלו, ושהוא למצער אחראי, אם לא אשם.
ובמקום לבנות אידיאולוגיות גדולות על כך ש"המנסים לשדך פועלים מתוך אינטרסיים חברתיים ודתיים ולא מתוך טובת האנשים עצמם"; במקום לומר כי "הזיווג משמיים, והכל תלוי בתפילות ובפתיחת החסמים"; במקום לפחוד שמא יוצע מישהו לא מתאים, והדבר יביא לכעס מיותר; במקום לבנות על ההנחה ש"בוודאי יש לו אין ספור הצעות, ולא צריך אותי", ועוד נימוקים מעין אלה, אפשר לנסות לעשות את מעשה החסד הגואל הפשוט: בעת קבלת הזמנה לחתונה לחשוב על חבר אחד ועל חברה אחת לא נשואים, ולשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות לטובת העניין.
שהלוא זה מהותו של עולם התיקון – העולם בו אנו תרים אחר הדרכים שאנו מסוגלים לעשות בהם טוב, ולהיטיב עם הסובבים אותו; עולם בו מצוקתו של האחר היא חלק מהעננים המכסים את פני השמיים שלנו, ואנו מבקשים את הדרכים להזריח בהן את האור; עולם בו אדם שואל את עצמו היכן המקום בו הוא עצמו מסוגל וקרוא להזריח שמש שמחה בחייהם של חבריו וחברותיו; עולם בו ביום שמחתו וביום שמחת ליבו הוא קשוב גם לכאבם של אחרים, ולסבל שבחייהם.
והדרכים לעשות זאת רבים הם – למן תיווך ישיר, דרך ארגון אירועים שמשתתפים בהם שני הצדדים; למן הזמנה משותפת לשולחן שבת, ועד לשיחה כנה וישירה כדי להבין מה חסר ומה ניתן לשנות; למן דיבורים בתוך המשפחה, ועד לשיטוט באינטרנט והצתת רעיון מקומי ומקורי; למן התגנבות יחידים ועד להקמת קבוצה משותפת שעוסקת בכך – כל הדרכים יפות הן, שכן באמת איננו יודעים את סוד החיבור והזיווג. התקשרות הנשמות והדביקות ההדדית הן סוד שלא פוענח מעולם, ואף שלמה המלך אמר שזהו חלק מאותם דברים שהוא לא בא בסודם ולא יודע את טיבם. מה שאנו עושים הוא אך ורק פתיחת הזדמנויות, וניסיונות מתמידים כדי לאפשר את התעוררות קשר זה. כשם שבחיי האמונה אין אנו יודעים כיצד להצית את אש האמונה בלב העומד ממרחק לה, אולם אנו יודעים היטב כיצד ליצור שדה המאפשר את המדורה הבוערת בנשמתו של אדם – כך הדברים נכונים גם בחיי האהבה. מה שאנו יודעים לעשות – נעשה, ומה שאין אנו יודעים נותיר להתרחשויות אחרות. בפעם הזו, כשנקבל הזמנה לחתונה, נתור אחר דרך נוספת וחדשה כדי להביא עוד אור לחיי אלה הסובבים אותנו.
(במדבר תשעד)
