מחסור בעובדי הוראה?

בנצי דל,

יו"ר הנהלת קריית החינוך גבעת ושינגטון

ולשעבר מנכ"ל משרד החינוך, התרבות והספורט

שנת הלימודים תשפ"ו נפתחה. התלמידים בכיתות. פעילויות חינוכיות רבות, שונות וטובות ביוזמת משרד החינוך, הרשויות המקומיות, רשתות החינוך וגופים שונים המעורבים במערכת החינוך – מופעלות.

האיומים הצורמים ערב פתיחת שנת הלימודים, לקחו פסק זמן עד לפתיחת שנת הלימודים הבאה – תשפ"ז. אולי נשמע גם זמזומי איומים במהלך השנה, אך הם לא יעיבו על תפעול מלא של מערכת החינוך.

מערכת החינוך בישראל – ככלל – הינה מערכת טובה והרבה יותר מזה. לא רק לוחמי "חרבות ברזל" הוכיחו מהם תוצרי מערכת החינוך. הדבר בא לידי ביטוי גם במערכות החיים האחרות.

ניתן תמיד להביט בשוליים החלשים של כל חברה, אך אין בכך חובה. מערכת החינוך במדינת ישראל הינה פלורליסטית באופן בולט. כל זרם או התאגדות של גופים בעלי כוונות טובות, יכולים להביא לידי ביטוי את השקפת עולמם החינוכית ולהקים מוסד או רשת חינוכית, כמובן תוך עמידה בתנאים שקובע משרד החינוך; מבנה פיזי הולם, עובדי הוראה ראויים וכיוצא באלה.

כבר בשנים הראשונות למדינה הכיר משרד החינוך בהבדלים האידיאולוגים של  אז ונתן  לשלוש התנועות הקיבוציות, איחוד הקבוצות והקיבוצים, הקיבוץ המאוחד, והשומר הצעיר, שהיו מסוכסכות וסירבו שהילדים ילמדו במשותף, לקיים מסגרות לימודים מלאה נפרדת, גם כשמספרי התלמידים לא הצדיקו זאת. זה בא לידי ביטוי בתקציב כמעט בלתי מוגבל לתנועות הקיבוציות, אשר אכן היו העלית החברתית והביטחונית של המדינה. לצורך כך גם הופעלה מערכת הסעות נרחבת ביותר כדי לאפשר מציאות של הפרדה, שהובילה אף למלחמת אחים ממש בתוך התנועות הקיבוציות.

כך גם במסגרות החינוך החרדי לגווניהן. רוב תלמודי התורה מומנו ע"י משרד החינוך. הרי לא "יעלה על הדעת" למידה משותפת של חסידיות שונות תחת קורת גג אחד. מצב זה כנראה יימשך לעד.

התנועות הקיבוציות חזרו לעמוד עם רגליים על הקרקע וההפרדות האידיאולוגיות של אז, נראות היום כלקוחות מעולם הדמיון. אך העולם החרדי אינו משנה דרכו – כמו בכל מערכות החיים וההתייחסות למדינה, עולם כמנהגו נוהג. ההפרדה והפיצול של החסידויות מוחלטים ככל שהדבר נוגע למערכת החינוך, אך בדממה וכמעט ללא מלחמות.

הציונות הדתית עברה מסלול שונה לחלוטין. מאיחוד מלא בעבר לפיצולים רבים ומגוונים כיום. נושא זה יש לו מקום להתייחסות נפרדת, וכך אעשה.

מחסור בעובדי הוראה

התקשורת מלווה ומלבה בהנאה מרובה את נושא המחסור בעובדי הוראה. אניח את הנתונים- מתוך כ- 250,000 עובדי חינוך חסרים כ- 500 מורים, קרי 0.2%. נכון, במקום שחסר בו מורה, החסר הוא במאה אחוזים.

החסר בעובדי חינוך אינו חדש, הוא קיים מאז הקמת המדינה, כאשר מאות אלפי עולים התווספו לשישים ריבוא תושבי המדינה שקמה זה עתה, ואף על פי כן מערכת החינוך נתנה תשובות עם כוחות הוראה, אמנם  ללא הכשרה, אבל מלווה במסירות נפש ובשכר זעום.

עם שנים, החברה הישראלית הפכה יותר מטריאליסטית – אין דווקא רע בכך. אמנם כל הנרתמים לעבודת החינוך כיום עושים זאת מתוך תחושה של שליחות ואהבת החינוך, אך השכר ממשיך לדשדש. עולה בדעתי המחשבה שמא מאבק ארגוני המורים, העושים כל מאמץ כדי לשפר את שכר עובדי ההוראה, הם הגורמים לעוסקים בכך במשרד האוצר להיות קשוחים במשא ומתן על השכר.

ניתן לפתור את בעיית המחסור  בעובדי הוראה מיומנים. הדבר נתון בידי משרד החינוך – לפחות באופן זמני למספר שנים, עד להתפכחות ממשלות ישראל.

במשך שבעה עשורים התפתחה מערכת החינוך בממדים רחבים יותר ומקצועיים יותר. אלפי תוכניות ויוזמות פדגוגיות הציפו את מערכת החינוך – וטוב שכך. כתוצאה מכך אלפי תומכי הוראה, מפקחים, מדריכים ומלווים שונים מקומיים וארציים נגרעו מכיתות הלימוד לצורך אותן יוזמות פדגוגיות – וכמובן, מדובר בטובים שבעובדי ההוראה.

ככלל, התוכניות והיוזמות ראויות וחשובות, אך אולי יעצור משרד החינוך את מינויים של אותם אלפי עובדי הוראה וישאירם בכיתות בתי הספר לשנת לימודים אחת ואולי יותר מכך, כדי למלא את החסר בכיתות?!  וכאמור, מדובר בעילית שבעובדי ההוראה שמונו לתפקידים אלה, מחוץ לכיתות.

נכון, תפקידים אלה – מחוץ לכתה – נותנים מוטיבציה למורים ולמנהלים להישאר במערכת החינוך, אך כאשר מדובר במחסור בעובדי הוראה, אולי זו התשובה? חזרה לכיתה ולניהול, עד לפתרון בעיית המחסור במורים. בכירי משרד החינוך שעדיין לא התפטרו – בחנו זאת.

לכל הנאמר לעיל אין ערך אם ראש הממשלה ושר האוצר, באשר הם, לא יתנו את דעתם – אחרי המלחמה האכזרית שנכפתה עלינו ועדיין נמשכת – להעלות את שכר עובדי ההוראה באופן דרמטי!

נזכיר. בעבר ניתן היה להיכלל כעובד חינוך אף ללא הכשרה בסיסית בעוד כיום נדרש עובד הוראה לעבור מסלול אקדמי של 3-4 שנות לימודים. סיבה טובה להעלאת שכר המורים. דבר שישפר את מעמד המורה בישראל וימשוך את הטובים יותר לעסוק בחינוך!