המשפחה ונר חנוכה

אחת הדילמות שחוזרות מדי שנה בחנוכה היא המתח שבין חובת ההדלקה בזמנה ובין הרצון לקיים את המצווה באופן משפחתי, כאשר כולם מצויים בבית. בעבר לא היתה כל בעיה בכך, שכן הדלקת נרות נקבעה לסוף היום, בו כולם היו מצויים ממילא בביתם. אך כיום, עם אורח החיים המודרני, שעת ההדלקה (באזור חמש אחה"צ) היא יחסית מוקדמת, ולא כל המשפחה מצויה בבית באותה עת. ומכאן צומחת השאלה – האם אדם שמצוי בביתו בשעת ההדלקה ידליק נרות חנוכה לבדו גם ללא בן או בת הזוג או הילדים, או שמא הוא רשאי להמתין להם וידליקו יחד (בין לשיטת הספרדים שרק בעל הבית מדליק ובין לשיטת האשכנזים שכל בני הבית מדליקים נר חנוכה)?

אם בוחנים שאלה זו מבחינה הלכתית יבשה, לכאורה לא אמור להיות כאן כל ספק. שכן, ברור שאת נר חנוכה חשוב להדליק בזמן הראוי לו – שקיעת החמה או צאת הכוכבים. כיום ניתן אמנם להדליק גם מאוחר יותר, כל עוד בני אדם מסתובבים בחוץ, אולם ודאי שיש עניין להקדים זאת לזמן הראוי. לעומת זאת, הדלקה משותפת של כל בני המשפחה יחד איננה חובה הלכתית. יכולים בני הבית לצאת ידי חובה בהדלקה של בעל הבית, גם אם הם אינם מצויים בבית באותה עת, או שהם יכולים להדליק בעצמם נר חנוכה מאוחר יותר, כשיחזרו הביתה. כל הצורך להדליק ביחד נובע מהחוויה המשפחתית של הדלקת נר חנוכה משותפת. נמצא אפוא שמבחינה הלכתית צרופה אין כאן באמת ספק שקול, וראוי שהחובה ההלכתית תיגבר על החוויה המשפחתית.

אך אין הדבר כן. ההלכה איננה עולם יבש אלא מלא ברוח וייעוד. כזכור, הרמב"ם חתם את הלכות חנוכה בקביעה שנר שבת דוחה את נר חנוכה משום שלום הבית. בכך לימד, שתכלית מצוות החנוכה איננה לקדש את המלחמה אלא להודות על הניסים שהובילו לעצמאות ישראל בימי החשמונאים. השלום הוא התכלית.

אם כך, נראה שבדילמה שלנו יש לתת משקל רב לערך המשפחתיות בהדלקת נרות החנוכה. לא מדובר בחוויה בלבד אלא בתכלית מרכזית בהדלקה. לכן, אם יש ערך מוסף בהדלקה משפחתית או זוגית, הרי שראוי להמתין עם ההדלקה עד שבני הבית ישובו הביתה, גם על חשבון הדלקת נרות בזמן המוקדם הקבוע בהלכה. הדבר ודאי נכון כאשר ההדלקה המשפחתית תיעשה בזמן שיש עוד אנשים המסתובבים בחוץ, אבל הוא אפילו אפשרי לאחר מכן. הכל תלוי בערך השלום. שלום הבית.

(וישב תשפ"א)