הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)תפילת המועדים רווית ההכרזה המיוחדת הזו "אתה בחרתנו מכל העמים", ועל אף שאנו שבים עליה בכל יום ("אשר בחר בנו מכל העמים", "הבוחר בעמו ישראל באהבה") היא מודגשת עוד יותר במועדים כולם. הכרזה זו מלמדת על אינטימיות מיוחדת הנוכחת בחיים הרוחניים שלנו. כרתנו ברית עם ריבונו של עולם, מימות ההקמה של האומה על ידי אבותינו ואמותינו, דרך ברית סיני שנכרתה על ידי משה רבינו, ועד ברית ערבות מואב, ומאז אנו חיים בתודעה עמוקה של כעין "זוגיות" (דימוי הרווח בעולמם של הנביאים) עם ריבונו של עולם. אנו נושאים את שמו בעולם, נאמן בברית המצוות, מתארסים עימו מחדש בתלמוד תורה, ומתייחדים עם שמו ועם הנהגתו בעולם. אהבתנו לריבונו של עולם מביאה אותנו לחפוץ באיהוב שמו של הקב"ה על הבריות, לדבוק בשמירת דרך ד' לעשות צדקה ומשפט, להילחם בעוול ובחוסר הצדק שבעולם, וללכת בדרכיו כגומלי חסדים ומטיבים לעולם. אנו אלה שנושאים את שם ד' בעולם וקרואים לקדש את שמו הגדול.
פן מיוחד של האהבה הזו כולל בתוכו גם את המאמץ להיות ראויים לבחירה זו. הנביאים הדגישו לא רק את האינטימיות והקירבה המיוחדת, אלא גם את מה שהיא תובעת: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה – על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם" ניבא עמוס הנביא. הזכות הגדולה להידבק בריבונו של עולם כוללת בתוכה גם את התביעות שיחסים מיוחדים אלה מחייבים. הכתובה – היא היא התורה, הנאמנות לדרכו המטיבה לעולם, המשפט והצדק, המאבק בגילוייה הירודים של העבודה הזרה, ועיקר העיקרים – הנאמנות לדמות הראויה של עבדיו של מלך מלכי המלכים. ריבונו של עולם הבטיח לנו את השגחתו המיוחדת, והעובדה שאנו עדיין קיימים אחרי כל מה שעברנו היא עדות לכך שנקשר קשר מיוחד בין עם ישראל ובין הקב"ה, ואילו חלקנו בברית הוא למלא אחר הייעוד שנצטווינו עליו בתורה ובנבואה.
מזעזע אפוא לראות כי ההבחנה שבין ישראל לעמים הופכת בידי בני עוולה מאידיאה של ייחוד ותביעה מעצמנו למציאות מחפירה של גזענות ופגיעה; מזעזע אפוא לראות שדביקות מיוחדת בריבונו של עולם מנוצלת על ידי אנשים רעים לפגיעה באנשים בני עם אחר, לגזענות בזויה ומאוסה ולאלימות. צריך לעצור את ההתדרדרות ולהימנע מכל סובלנות כלפיה, בראש ובראשונה בשל העובדה שהיא פוגעת באנשים בעלי צלם אלוקים חפים מכל פשע. אין בנמצא שום ערך הקשור ליהדות או לתורה הקשור בתקיפה גזענית של בני אדם אחרים. האיסור המוחלט על גילויי השנאה והגזענות נובע גם בשל העובדה שהוא מחלל את דמותו של האדם הפוגע. הגזענות מבטאת את היותו של המתקיף בזוי ומושפל, ונושא את הרוע שבעולמם של בני אדם. היא מחללת את שמו של הקב"ה בעולם, ומנוגדת לבקשת השלום ורדיפתו. דווקא אנחנו, המאמינים כל כך בשליחות האלוקית שיש לאומה הישראלית צריכים להיות נושאי הדגל בהימנעות מוחלטת מביטויי גזענות, אלימות, ופגיעה אסורה באנשים. מכוחה של האמונה במוסריות המיוחדת שאנו זכאים בה אנו קרואים להיות שותפים בכל הפעילויות המבקשות למגר את האירועים האלה, ולפתח דווקא את דמות החברה בה אנשים זרים חשים שהם חיים במקום בו הצדק, האנושיות והחמלה מעצבים את רשות הרבים הציבורית.
(ויקרא תשעג)
