מסיפור משפחתי לסיפור לאומי

יעקב עוזב את ביתו לפגישה מרגשת עם יוסף בנו. בדרך הוא עוצר לעצירת ביניים בבאר שבע עיר אבותיו. לדעת רד"ק, מטרת העצירה הייתה על מנת לקבל מהקב"ה "אישור יציאה" למצרים. זו גם הסיבה שזבח זבחים על מנת שתשרה עליו רוח נבואה, ויוכל לשמוע את דבר ה'.  יוסף הזמין את יעקב אביו ושאר בני המשפחה למצרים לתקופה קצרה יחסית, שכן הרעב אמור להסתיים תוך שנים ספורות, והתכנון המקורי היה שתחזור המשפחה לאחר מכן לארץ ישראל. אולם תכנית זו משתנה רגע לפני יציאת יעקב מהארץ. הקב"ה מתגלה ליעקב בבאר שבע ומבשר לו, שהוא וצאצאיו ישהו במצרים תקופה של מאות שנים – עד שיהפכו שם ל"גוי גדול" ורק אז ייצאו ממצרים: "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם". מעתה, הירידה למצרים מקבלת גם משמעות לאומית. זו תחילתה של גלות, שבמהלכה משפחתו של יעקב תיהפך לאומה, כפי שהובטח לאברהם בברית בין הבתרים. יעקב חשש מאד מעזיבת הארץ, וההתגלות הבהירה לו שיש כאן צורך לאומי מלבד הצורך המשפחתי.

חששותיו של יעקב נחשפים גם מסגנון הפנייה הייחודי של הקב"ה אליו. בתחילה פונה הקב"ה ליעקב בשמו החדש "ישראל" אולם מיד לאחר מכן פונה אליו בשם "יעקב" ואף כופל את שמו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי". מסביר הרש"ר הירש את ניסוח הכתובים: "הפנייה היתה יעקב יעקב! – לא "ישראל!" וכך נתגלתה ליעקב המשמעות הקשה של ירידתו זו למצרים. משום כך עונה יעקב: הנני! הריני מקבל באהבה את כל אשר גזרת. ועל כך משיב ה': אל תירא אתה! אני הא-ל, שזבחת לו זה עתה את זבח שלמיך – בשמחה ובטוב לבב; וגם נסיעה זו תביא בסופו של דבר שמחה וגדולה בכנפיה. שם אקיים את הבטחתי לשים אותך לגוי גדול".

ברגע זה מבין יעקב טוב יותר, שגם היעלמותו של יוסף היא גזירה אלוקית, כפי שיוסף התבטא בעצמו בשעה שגילה את זהותו לאחיו: "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם". תפקידו של יוסף להכשיר את הקרקע לבנייתה של האומה במצרים. ייתכן ומטעם זה לא ראה יעקב כל צורך לתחקר את יוסף על האופן שבו הגיע למצרים, שכן זו גזירה אלוקית ולכן אין כל משמעות להשתלשלות המאורעות. מכאן גם עולה הסבירות, שיעקב לא ידע על מכירת יוסף עד יום מותו, ובכך נמנעה סערה גדולה בין האחים. אם כן ניתן לומר, שהבשורה על הגלות בעת ירידת יעקב למצרים תרמה גם לאחדות המשפחה, ומנעה קרע וסכסוכים מיותרים בתוכה.

(ויגש תשפ"ב)