תמי כהן (מרצה לספרות, תנ"ך ויהדות, ועורכת וכותבת ספרים)
"ישנן שתי ירושות יציבות שאנו מעניקים לצאצאינו. האחת היא שורשים; השניה היא כנפיים".
(הודינג קרטר ג'וניור)
איזה משפט עוצמתי. בגירסה התנכ"ית: "סולם מוצב ארצה וראשו בשמיים". שילוב של חומר ורוח.
קצת 'בעננים' וקצת 'בעניינים'.
סוג של איזון.
יעקב ועשו שונים בתכלית איש מרעהו.
אל קווי השוני שבין יעקב לעשו מצטרף שוני נוסף: השוני שבקולם של השניים. בנימת דבריהם.
על הנימה כמלוא הנימה: כשיעקב מביא את המטעמים לאביו, הוא פונה אליו בלשון רכה, בלשון עדינה, לשון תחנונים, באומרו: "קום נא שבה ואכלה מציידי".
לעומת זאת עשו פונה לאביו כמעט בלשון ציווי: "יקום אבי ויאכל מציד בנו".
למרות שדבריהם של עשו ויעקב דומים, קולותיהם שונים.
ישנו פתגם צרפתי: "הטון הוא שקובע את המוזיקה".
לפי חז"ל בקביעה: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו", היתה גם נבואה לעתיד.
הצטיינותו של יעקב תהיה בקולו ואילו עשו ינסה לשלוט בכח זרועו וידיו.
אבל, אם נצא לרגע מהפשט, נגלה כי גם בתוכנו נמצאים מרכיבי זהות שונים. לכאורה סתירות פנימיות. שני קולות. ולא רק שהם לא מאיימים על האישיות אלא אפילו בונים אותה.
יצחק מברך לא ממקום של תסכול על חוסר הודאות של מי שעומד מולו, אלא ממקום של הערכה והתפעלות: מקום של הכרה באיחוד הכישרונות של יעקב ועשו גם יחד!
יצחק מתכנן את המשכיותו של עם ישראל על ידי יעקב ועשו גם יחד. ולכן חושב שהם ישלימו זה את זה.
הברכה ליעקב מאחדת את עולם החומר והרוח.
נאמץ לעצמנו ראיה מיוחדת על הפיצול לכאורה בין שתי הדמויות:
אין מדובר כאן בשתי דמויות, כשדמות אחת מתארת את קולו של יעקב ומצד שני, דמות שמתארת את ידיו של עשו, אלא דמות אחת, דמות שלמה, דמות שמסמלת שלמות ותמימות, שכוללת גם את קולו של יעקב, קול התורה, וגם את היכולת לבנות את העולם על פי ערכי העבודה ולהגיע לבניין מתוקן ושלם. אלו הם ידי עשו הבונות את העולם, אבל מתוך קולו של יעקב אבינו.
לא במקרה חלה שבת "תולדות" תמיד במרכז חודש הארגון של תנועת בני עקיבא, שזהו הערך שהיא חרטה על דיגלה:
תורה ועבודה.
חיבור העוצמה הרוחנית יחד עם הבאת הדברים לפועל בחיי המעשה.
יעקב ועשו מתארים שני כוחות המנוגדים זה לזה אך גם משלימים זה את זה. תפישה זו קובעת שבכל אחד מכוחות אלה יש בהכרח גם מן הכוח השני, ולכן הם יכולים לשנות צורה ולהשתנות מהאחד לשני, והם מתארים את מכלול הדברים הפיזיים שקיימים ביקום וכן תחושות, רגשות ומצבים נפשיים שונים.
ובימים אלה, בהם העולם מתמודד עם מגפת הקורונה, אין מנוס מלחשוב על איזון. בכל המובנים.
בין חומר לרוח בוודאי.
מצד אחד- להתחבר ללימוד, לעיון ולהעמקה, לשקט ולריכוז, לאבחנה בין עיקר וטפל, לצמצום תרבות הצריכה המוגזמת שהורגלנו בה, לזיקוק החיים ולטיפוח ערכי המשפחה וצמיחתנו הרוחנית
ומצד שני- להיות מחוברים לקרקע המציאות, למצוא ערוצים חדשים להתפרנס ולהרוויח את לחמנו בכבוד, לשלב קמח ותורה, שורשים וגם כנפיים.
(מתוך ספרי: "פרשת דרכים"- כלים לחיים על פי פרשת השבוע)
לעילוי נשמת רועי ז"ל, בן אריה ועליזה מינץ יבדל"א.
תמי יקרה,
כהרגלך, מעניינת ומרתקת מאוד
שבת שלום חביבה
תמי, תמיד מרתק לעיין ולקרוא את ה"ציור" שאת מצליחה לצייר לנו במילים "מדויקות וצבעוניות " על אנשים ועל מצבים בחיי הפרשה (ובעצם על המציאות שלנו). יישר כוח ושבת שלום.