מכונת האמת של מכת בכורות

בחצות הלילה משתוללת מגיפה בחוץ אבל תופעה משונה מתרחשת: רק הבכורות מתים. "ויהי בחצות הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה". כל הבכורות, כולל בכורות בעלי החיים, בכורות העבדים ואף בכור בני המעמד הגבוה, אין שכבה חברתית שניצלת מן המכה. ממש כפי שמשה התריע: "ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הריחים וכל בכור בהמה". לאור הדיוק בהגשמת הנבואה הקשה של משה לא ברור מדוע בתגובה למכה נאמר "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כולנו מתים". מדוע העם נבהל כל כך וחרד לחייו ומדוע התחושה היתה שכולם מתים? הרי נקל היה לראות שבכל בית יש מת אחד וזיהוי השיטתיות היה צריך להיות משימה קלה ביותר, בפרט שהיא תאמה לאזהרתו של משה.

המדרש מציע "כי אמרו כלנו מתים אמרו לא כגזרת משה. משה אמר 'ומת כל בכור בארץ מצרים' והיו סבורין שכל מי שיש לו ד' או ה' בנים אין מת אלא הבכור שבהם והם לא היו יודעין שנשותיהן חשודות בעריות וכולן בכורים מרווקים אחרים הן עשו בסתר והב"ה פרסם אותם" (מכילתא ד"י, פסחא יג). המדרש מבאר שלמעשה, רק הבכורות מתו, אלא שמי שמת היו הבכורות לאביהם ולא הבכורות לאמם. על כן, כשאמא אחת ילדה בכורים לכמה גברים, מתו כל בניה. ומי שחשב עצמו לאב להם, ראה שכל בניו מתים וסבר שאין אפליה במכה הזו וכולם מתים בה. בפועל, חשף הקב"ה את כל הממזרים באופן הזה.

בדומה מתואר המן כמאכל שכשירד משמים והיה בו הכח להכריע בספקות הלכתיים. הגמרא ביומא מספרת שכשם שהנביא היה מגיד לישראל מה שבחורים ובסדקים כך עשה להן המן. כששני אנשים באו לפני משה לדין, האחד מאשים את השני זה בגניבת עבד, כשלעומתו טוען השני שהעבד נמכר לו, משה היה ממתין לבוקר ורואים בביתו של מי ירד המן עבור העבד. באותה מידה הכריע משה בסכסוכים בין בני זוג ועוד (יומא, עח, א).

לשקר, לתרמית, לזימה ולתאוות הממון אין רגלים. כולם עשויים להתגלות. אפשר להרוויח על חשבון הזולת, אפשר לבגוד בו, אבל אי אפשר לשנות את מידת הצדק. במוקדם או במאוחר האמת תתייצב במערומיה כמציאות חיה ונושמת. גם אם באותם רגעים קל להניח שהקב"ה פספס, שאולי כולנו מתים ולא רק הבכורים.

(בא תשפ"א)