העבודה שבלב

"הרגש יכול להיות רגיש בהרבה מיכולתו של השכל להיות הגיוני".

(ויקטור פרנקל, מתוך הספר "הא-ל הלא מודע- פסיכותרפיה ודת").

על רגישות חברתית:

פרשת משפטים היא תזכורת חיונית לרגישות חברתית, לתמיכה ולעשיית חסד עם הזולת, בעיקר עם החוליות החלשות, ממקום טהור ואכפתי.

לאחר הקולות והברקים של מעמד הר סיני ההרואי והעוצמתי, הגיע הזמן לנחות ולהתחבר לחיי היומיום, לעניינים הפרוזאיים המקיפים אותנו, לקיום מצוות כחלק מההוויה שלנו ולשילוב של חומר ורוח.

הפרשה לכאורה עוסקת ב"זוטות" של החיים. תוכנה של פרשת משפטים אינו עוסק בסיפורי ניסים, מסעות או מעמדות נשגבים כמו בפרשות הקודמות.

בפרשה הקודמת דובר על מעמד הר סיני. אירוע היסטורי חד פעמי. והשבוע- פרשת משפטים. כשמה כן היא. היא מכילה חמישים ושלוש מצוות, חוקים ומשפטים (מתוך 613 מצוות שבתורה כולה), יש בה רשימה ארוכה של דינים העוסקים ביחס לאלימות (רצח והרג), דיני נזיקין, עדות שקר, שוחד, השבת אבדה, איסור בשר וחלב, חגים ועוד ועוד.

את החוויה הרגשית הגדולה והמכוננת שלנו כעם- מעמד הר סיני, צריך לתרגם לעשיה מסודרת. את ההתלהבות הרוחנית יש לתרגם למעשים יומיומיים ולחוקים חברתיים שישמרו עלינו ויסייעו בעדנו לבנות חברה מתוקנת.

פרשת משפטים עוסקת בהנחת היסודות החברתיים למדינה העתידה לקום.

למרות החוקים והכללים, הסדר החברתי הרצוי הוא אינו רק סדר ציבורי האמור לדאוג ל"שקט תעשייתי" בקרב העם, אלא הוא מכיל מילים רגישות ואכפתיות כלפי הזולת, מעבר לחוק היבש.

מילים הרואות את האדם שמאחורי המעשים שנעשו על ידו. גם החוטא וגם הנפגע.

המטרה היא לעורר מודעות מוסרית באדם, כפי שמנסח זאת בעל ספר החינוך: שיש להפוך את הבריות ל"מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים, כי היא מידה משובחת" (ספר החינוך, מצווה ס"ו).

אם כן, השאיפה היא לא רק לאכוף ענישה, אלא ליצור חוק מחנך, שמטרתו עבודת מידות ופיתוח של רגישות חברתית. לכל מה שאנו עושים בחיינו עלינו להתייחס כאל "עבודה שבלב", פשוטו כמשמעו. עלינו ללמוד לפתוח את ליבנו ולשרת את הזולת מכישורינו מתוך אהבה וחמלה. לא רק "כי כך צריך", כ"מצוות אנשים מלומדה", אלא מתוך אכפתיות אמתית.

בכל עת, הדרך הטובה ביותר להסתדר עם אנשים וליצור סביבה נעימה, היא להתייחס אליהם כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו.

"יותר ממה שאנחנו אוהבים אנשים על הטוב אשר עשו לנו, אנו אוהבים אותם על הטוב אשר עשינו להם" (לב טולסטוי).

תקופת הקורונה לימדה אותנו על ערבות הדדית ועל רגישות חברתית. שנזכה ליישם, להרבות אחדות, שלום ושלווה, רעות ואהבה.